כמהות אנרגטית המתנסה בהתנסות אנושית אנו זקוקים להתאמה במעבר מדחיסות אנרגיה משתנה בין הנשמה לגוף הפיזי. ההתאמה מתרחשת דרך ארבעה רבדים של דחיסות אנרגטית. הרובד הרוחני, הרגשי, השכלי והפיזי.
לכל רובד תפיסות אמונה המאפיינות את הפרטים השונים. לחלק מאתנו החוויה האנושית מחוברת לידיעה שכולנו במהותנו מחוברים, חלקים משלם, המאפשר לנו את תחושת שייכות, עזרה הדדית ותחושת הערבות ההדדית .
ההפרדות לפרטים והניתוק מהאחדות נחווה באופן שונה בכל אחד מאתנו ולווה בפחדים שנטבעו במהלך הניתוק מהאחדות בתהליך הפכתנו לישויות אינדיבידואליות. במהלך ההפרדות נשכח המקור האחדותי אצל חלק גדול מהפרטים וכתוצאה מכך התרכזות והיאחזות באני הנפרד כמרכז של כל היש.                         להמשיך לקרוא ←

בילדותי היה משחק מקרטון שבו היו דמויות מרכזיות כמו אישה, גבר, ילד ילדה ואליהן היו מצורפים דפים שהכילו פרטי לבוש שונים שכללו בגדים, נעליים, תיקים ואביזרים שונים. כל פעם לקחנו דמות הלבשנו אותה כראות עיננו ושחקנו עם הדמות שנוצרה. יכולנו לבחור לממש דמות כאוות נפשנו וגם לבנות את יחסי הגומלין בין הדמות עם הדמויות האחרות שנבחרו ברגע נתון של זמן כך שהתאפשר לנו לחוות יחסי גומלין בתוכנו ועם הסובב.  אפשרנו לכל דמות להיות בעלת ביטוי כפי שתפסנו אותה בתוכנו ללא כל שיפוטיות ובקורת ופשוט זרמנו עם הדמות.

ועולה השאלה למה בחיינו אנו לא מסוגלים להסתכל כך על החיים?. למה אנחנו לא יכולים לדמות את החיים למגרש משחקים שבו אנו יכולים לבחור את הדמות המשחקת, לבחור לממש כל פעם אפשרות ביטוי של הדמות משפע האפשרויות הקימות בה ולהתנסות בחוויית המשחק ברגע נתון של זמן. חווית משחק המתקיימת  בידיעה שיש לנו אפשרות לבחור באיזה משחק לשחק ועם מי. אנחנו לא נעלבים אם מישהו לא רוצה לשחק איתנו ונוכל לבחור אחרת משפע האפשרויות האחרות. הסתכלות זו על החיים כשאנחנו השחקנים, מאפשרת לדמיין כל פוטנציאל המבקש להתממש דרך ארון המלבושים שאנו יכולים לעטות על עצמנו מידי פעם. מאפשרת להגדיל את מגוון התפקידים ולהתנסות כשחקנים בהצגה בגילום תפקידים שונים. כל תפקיד מכיל את האמונות, הציפיות והתקוות המשויכים לכל דמות נבחרת, כשלכל דמות יש טווח ביטויים אפשריים שמימושם תלוי במצב ההתפתחות של הדמות ובתנאי הסביבה.
להמשיך לקרוא ←

מזמן המפץ הגדול, מראשית ההתחלות, האנרגיה ביקום נעה בתהליך של אבולוציה מתמשכת.  צירופים ייחודיים שונים של מידע, הנע לעבר עולמות שונים בתהליך של התפתחות ולמידה של הפוטנציאל האנרגטי הייחודי הנבחר. ההפרדות מהאחדות לוותה בתחושת חסר,רעב וריקנות, ובגעגוע לאחדות, לתחושת המלאות והשובע. הגעגוע יצר את התנועה והחיפוש מתמיד למלאות ולשובע ולאחוד מחודש עם מקורו – האחדות.

כדור הארץ, עולם החומר, הינו הכוכב היחיד הידוע לנו המאפשר ביטוי למגוון עצום של צירופים ושעצם ההתנסות בהם מאפשרת מגוון הופעה כמעט אינסופי. קיים בו מדרג אנרגטי מרמת דחיסות אנרגטית נמוכה (הרוח) ועד לרמת דחיסות אנרגטית גבוהה (הגוף) המובחנת ע"י מי שצופה בה. כלומר ברמת המורכבות הגבוהה קיימת צפייה באפשרות הגילוי והמימוש של מידע מרגע היווצרותו כפוטנציאל אנרגטי, דרך הוצאתו מהכוח אל הפועל – הגשמתו (מימושו) והמשך הנהגתו במודע ובמכוון. עולם החומר הוא עולם תהליכי המקיים התמרה מאנרגיה לחומר ולכן, עולם של זמן, פירוק לתהליכים, יצירת גבולות ויחסי גומלין. ככל שאנו נוכחים וערים בתהליך, מתבוננים ומתכוונים, מתאפשרת יצירת מציאות עשירה ורבת פרטים.

המורכבות הביולוגית הגבוהה ביותר הקשורה להתמרה בעולם החומר הוא האדם. מערכת אנרגטית דינמית המורכבת מספר רבדים (הרוחני, שכלי, רגשי ופיזי) דרכם מתאפשר השינוי בדחיסות המידע.

בתורות פילוסופיות רבות מומשג הפוטנציאל האנרגטי הייחודי באדם כנשמה. כשהשדה האנרגטי נדחס ונתחם הוא מהווה את הגוף הפיזי של הנשמה- מערכת משוכללת החווה את הנפרדות מהאחדות עם כמיהה פנימית נסתרת לאחדות שממנה נוצרה, כמיהה המאפשרת את התנועה והגילוי.

כשמידע מהחוץ נקלט הוא עובר התייחסות בהתאם לצירוף הייחודי של האמונות (הפילטרים) ברבדים שבאדם הקולט, מתורגם תוך התנסות במידע העובר ומתגלה (החוויה) בתוך גוף האדם הקולט אותו. כל רובד יכול להעביר מידע לרבדים האחרים. לדוגמא: חוויה גופנית יכולה להרחיב את לבנו לאהבה ללא  תנאי, הכלה וסובלנות לסובב הקשורים לרובד הרוחני והרגשי שלנו. סיעור מוחין יכול לקרב אותנו לתחושת האחדות. האפשרות קיימת בתנאי שאנו מאפשרים לרובד השכלי (השיפוטי והבקורתי) המצוי בבסיס הנפרדות שלנו (האגו) לתפוס מקום כמשרת ולא כשולט ואז מתאפשרת חוויה המאפשרת גדילה.

חווית הנפרדות מאפשרת את גילוי האחדות דרך מערכות יחסי הגומלין ביננו ובין הסובב אותנו.  יחסי גומלין עם הסובב אותנו מתהווים, משתנים ומתחדשים בכל רגע, דרך מערכות של נתינה וקבלה. בתנועה שלה בעולם החומר הנשמה מגלה על עצמה תכונות ויכולות ביטוי במגוון גדול. משתמשת בידע שאספה ממקורות שונים תוך התגלות והתנסויות שונות, כך היא חווה ולומדת, משתמשת בכלים שהביאה מעולם הרוח ומשלבת אותם ברמות הדחיסות המשתנות שבעולם החומר.
כפי שהגוף הפיזי, זקוק למזון חומרי על מנת יוכל לקיים עצמו, כך זקוקה הנשמה לחוויות על מנת להכיר, לממש ולהגשים את מהותה. צרכי ההזנה והמילוי בכל המדרג האנרגטי, הם הדרך של הנשמה להתחבר לרצון הפנימי שלה לגילוי והמימוש.
החופש האמתי שלנו הוא ביכולתנו לממש באומץ, במלא האוטנטיות את הפוטנציאל הייחודי שלנו.  ללא תלות באישור מהאחר, לא לפחד מאייך נתפס ע"י האחר. לדייק את עצמנו בכל רגע נתון של זמן. חופשיים משעבוד וכבילה לתגובות האוטומטיות ההישרדותיות כשאנו מרגישים איום על העצמי שלנו (לרוב דמיוני). האיום גורם לרובד הרגשי להצפה רגשית, לשיבוש וניתוק ממהותנו.

התגובות האוטומטיות שלנו אינן ניתנות לביטול אלא להנהגה בעזרת מודעות. המודעות עוזרת להקטין את עוצמת התגובה ולמנוע את ההצפה הרגשית בעזרת  תיחומה והפרדתה. המרחב שנוצר מאפשר לרובד השכלי לצפות בהצפה ולבחור להתחבר לחוויה פעם נוספת ממקום המאפשר תגובה מדויקת  יותר כשהרובד השכלי חובר לרובד הרגשי, כך שאנו נוכחים בחוויה ממקום מאוזן יותר.בנוסף, מאפשרת המודעות לקצר את זמן השהייה במצבים מעוררים תגובה רגשית הנובעת מאיום, ולכן איזון מהיר יותר. הפיזיולוג קלוד ברנאר (1878-1813) הגדיר את המושג הומאוסטזיס ואמר: "יציבות הסביבה הפנימית היא תנאי לחיים חופשים". כלומר "כושרו של הגוף החי לקיים סביבה פנימית יציבה – היכולת לשמור על יציבות הסביבה הפנימית של גופם, למרות השינויים החלים בסביבה החיצונית". המושג התייחס לרמה הפיזיולוגית/הפיזית אבל למעשה חופש אמתי הוא על כל הרבדים – הומאוסטזיס הוליסטי, כך שלא נהייה מטולטלים מכל אמירה, התנגדות ודעה של האחר עלינו.

התגובה הרגשית שלנו לכל מצב בחיינו מאפשרת את הדיוק למתאים לנו בכל רגע נתון של זמן.
כל מצב המעורר בנו טינה, מרירות, כעס, הוא מצב בו אנו מרגישים מאוימים, פגועים, לא אהובים, דחויים לא מוערכים, קודם כל על ידינו. התגובות הרגשיות שלנו מאפשרות לנו לברר לעצמנו מה  בתפיסת עצמנו עדיין לא מסודר, היכן אנו לא מעריכם את עצמנו ולא מקבלים את עצמנו באהבה. מצבי הצפה רגשית מאפשרים לנו לגלות את המקומות הכובלים ביותר שבהם אנו אסירים של אמונותינו. האחר אינו טוב או רע, הוא רק מראה המאפשרת את הכיול והדיוק של עצמנו. כל מצב המעורר בנו שמחה, מלאות התרגשות והכלה אנו במקום שדרכו מתמלאת הפנימיות שלנו אהבה והוא נכון לנו.

ברובד הרוחני, הכמיהה של הנשמה היא לממש את עצמה ולחזור לאחדות, לאהבה.  אבל הרובד הגופני מבקש לחוות עונג מידי, מלאות המספקת את רמת הנפרדות, ולפעמים נוצר מאבק בין הרבדים השונים. האחריות שלנו כישות רוחנית בהתנסות אנושית היא לממש את הפוטנציאל שלנו.

חופש אמיתי  ממקום בוגר, מלווה תמיד בלקיחת אחריות על מעשנו והתנהגותנו. מימוש עם אחריות אישית מלאה על ההזנה שלנו בכל הרבדים עם כבוד ואפשור למסע של האחר לדיוק עצמי. כשאנו לוקחים אחראיות עצמנו בהתפתחות האישית, אנו לוקחים אחריות גם על חלקנו בערבות ההדדית המאפשרת את החזרה לאחדות.

בריאות אינה מצב סטטי אלא תהליך מתמשך של התאמה לדרישות המשתנות של החיים.  אנחנו חווים את החיים דרך ארבעת הרבדים (רוחני, שכלי, רגשי ופיזי) חלונות ההסתכלות שלנו על החיים. לכל רובד תפיסות ואמונות משלו. גמישות והכלה את המצבים שבחיינו, יכולתנו לקיצור משך השהיה  שלנו במצבים מטלטלים תאפשר איזון ושיתוף פעולה בין הרבדים ותאפשר את הגילוי והביטוי של המהות הפנימית (הנשמה) בשמחה ואהבה ויעודד בריאות טובה.

הפנימיות של האדם (הפוטנציאל האנרגטי) אינה ניתנת לצפייה ישירה. התממשות הפנימיות משתקפת דרך מצבנו הבריאותי ומציאות חיינו. כשהחיים אינם מספקים והאדם חי "ליד" החיים ואינו ממצה את
יכולותיו,חוסר הסיפוק מלווה באי נחת, כעס, מרירות וטינה המלווה בהפרשה מתמשכת של הורמוני דחק המחלישים את מערכת החיסון. מערכת החיסון היא המערכת המגינה על הפרט במסע שלו לגילוי ומימוש הפוטנציאל שלו. מגינה מפני אויבים חיצוניים המנסים לפלוש אליו וערה לכל שינוי בסביבה הפנימית שלו, תוצאה של הדיוק הפנימי האישי. מערכת מתוחכמת עם רגישות לכל תא ותא מתאי הגוף, בהיענות אינסטינקטיבית השואפת לשמר את איזון הגוף על מנת שיהיה במלוא החוסן, וההנעה שלו. יכולת ההסתגלות שלנו היא האיכות הבסיסית הקובעת את חוסנה של המערכת החיסונית!!!

להמשיך לקרוא ←

במערכת חיה ,הטבע משמר ומארגן מידע בשדות אנרגיה, תוך כדי שינוי והתהוות מתמדת בעולם של השפעות גומלין. העברת המידע ותנועה בין שדות אנרגיה מתקיימת החל מהרמה הבסיסית ביותר התא החי, ועד לאורגניזמים מורכבים יותר כמו האדם.
הזנת המערכת האנרגטית על כל רבדיה, מאפשרת לברוא בריאות מיטיבה. בריאה בתהליך של גילוי עצמי, דינמי ומתמשך של צרכי ההזנה האישיים המאפשרים את הגדילה והצמיחה של האדם. המצב החומרי ביקום משתנה כל הזמן דרך מערכות של יחסי גומלין, בהתהוות מתמדת תוך כדי העברת מידע דרך נתינה וקבלה,זרימה והיענות אינסטינקטיבית לכל מצב תוך שיכ/חלוף מתמיד (שינוי,שכלול וחילוף) בתלות הדדית דרך יחסי הגומלין.

להמשיך לקרוא ←

הגישה ההוליסטית רואה את הפרט כמכלול שלם של מרכיביו הכוללים את הרבדים השונים: הגופני, השכלי הרגשי והרוחני המשקפים זה את זה,משלימים האחד את השני, משפיעים ומושפעים זה מזה. לוקחת בחשבון את כל מרכיבי האישיות והסביבה. הפרט כשלם צריך להיות מוזן בכל רבדיו ולכן צריך להתייחס לכל מרכיבי החוויה האנושית בבואנו לטפל במחלה. גישה זו תופסת בשנים האחרונות מקום חשוב יותר בטיפול בחולים בניסיון להגיע לשורש הבעיה.

ריפוי אמיתי מתרחש כשאנו לוקחים אחריות על ההזנה שלנו בכל ארבעת הרבדים תוך כדי ניקוי חסימות – הפילטרים (האמונות) שאינם מאפשרים את הזרימה החופשית. רמזים לחסימות נוכל למצוא במציאות המשתקפת לנו ויותר בכך בבריאותנו. ההפרדה הנהוגה ברפואת המערב בין התפקיד הגופני למשמעות הרוחנית האנרגטית של האיבר לא מאפשרת הסתכלות עמוקה על השיבוש שמוביל לעיתים למחלה ולכן במקרים רבים לא מאפשרת ריפוי אמתי.

האדם כמערכת אנרגיה מורכבת המשתנה כל הזמן, משפיע ומושפע מסביבתו שאתה הוא מקיים יחסי גומלין מתמידים. חלק גדול מקשייו כמו גם מכוחותיו נובעים מאיזון או מחוסר איזון בין עולמו הפנימי וסביבתו. אנו פוגשים את העולם החיצוני כפי שהוא מעובד בידי המנגנון הנוירולוגי והפסיכולוגי שלנו. באינטראקציה שלנו עם הסביבה אנו כל הזמן עוברים כוונון ודיוק. שיקוף מעמיק יכול להתרחש רק דרך הסובב אותנו, ולכן אנו זקוקים לשיתוף, לחברויות ולשיקוף בעזרת האחר. שני אזורים באים כל הזמן במגע עם העולם. מערכת העצבים המדייקת אותנו כל הזמן בתגובה לסיגנל הנקלט בעזרת אברי החושים, והמעי הנחשב למוח השני,מגיב מידית דרך עולמנו הרגשי אינטואיטיבי . נמצא ש 95% מהנוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי) סרוטונין ,מצוי דווקא בתאים ונוירונים במעי ורק 5% במערכת העצבים המרכזית. לסרוטונין תפקיד מרכזי בתחושות וברגשות הקשורים ל"מצב רוח" כגון התרוממות רוח, דיכאון, תוקפנות, התנהגות אימפולסיבית, תחושת התיאבון, שיכוך כאבים, הנאה, חרדות והפרעות אכילה.לא פלא שמערכת העיכול בהיותה רגישה כל כך לתמסורת האינטואיטיבית הרגשית בתוכנו ובין סביבתנו משקפת את ההתמודדות שלנו להתרחשויות בחיינו.

להמשיך לקרוא ←

* פוסט זה מפורסם בשנית עקב פריצת האקרים חוזרת ונשנית לאתר שהביאה למחיקתו. עם המנויים על רשימת-התפוצה הסליחה….

ההתנהגות בתודעת חיים שונה מההתנהגות בתודעת ההישרדות בשל אמונות יסוד פנימיות הממקמות אותנו במקום אחר. תודעת הישרדות היא פועל יוצא של האשליית הנפרדות ואלו תודעת חיים היא תודעה הזוכרת אחדות, פועלת מתוך המקום המחובר ולא הנפרד. הבדל גדול, מקומות שונים, כמו של שתי יבשות.

בהתבוננות במהלך הרוחני, למסה הצפופה שהתפזרה בראשית ההתחלות במפץ הגדול שע"מ להגשים את עצמה ולהתפתח, הייתה צריכה לאפשר לפוטנציאל להתממש. בתודעת הישרדות העיסוק הוא בנפרדות, באני היחיד הבודד שצריך לשרוד, אבל בתודעת החיים  כל אחד , אחד יחיד ומיוחד עוזר לכלל ונעזר בכלל על מנת להגיע למלא המיצוי והמימוש האישי של הפוטנציאל הטמון בכל הרכב. נראה שילובים שונים אינסופיים של הרכבים אנרגטיים המתבטאים בעולם החומר במופעים פיזיים חומריים בהתאם להרכב האנרגטי המצוי במהות הפנימית שלהם. מקור כל שילוב שנוצר מהאחדות, בחיבור לשלם, באחד, ומכאן קשר בין כל הברואים והנבראים ויכולת לחוש ולקלוט אחד את השני (נוירוני מראה…).

מהתורות המדעיות של המאה הקודמת השתנה דימוי העולם. הדימוי כמכונה הומר בדימוי של שלם, דינמי, בלתי ניתן לחלוקה, כשחלקיו קשורים זה לזה ביסודם וניתנים להבנה רק כדפוסים בתהליך קוסמי. ומכאן, שהחיים הם התנועה עצמה ולא הגופים המתנועעים. ההשקפה הקוונטית מציעה את מושג ה"שדה" של המציאות אשר מתקיים בין בתוך ובקרב סובייקטים מתקשרים ובו מתרחשות כל האינטראקציות. מקשה אחת, רציפה ומאוחדת המכילה את המגוון האינסופי של התגלמויות והתגשמויות אפשריות, טומנת בחובה פוטנציאל לאינסוף התופעות המגוונות המכילות את היקום .

התבוננות בהתפתחות האבולוציונית מעולם הרוח בבני האדם כישויות רוחניות במסע של התנסות אנושית (דרך הרבדים השונים) תדגיש את המרכז הפנימי (המקום) כישות אנרגטית הקשורה לאחדות ממנה נפרדה על מנת להגשים את עצמה. האדם בתודעה זו מחובר למקום הפנימי העמוק, לכוח ההנעה האינסטינקטיבי הנובע מידיעה פנימית העולה ומתגלה מתוך הנביעה פנימית ברגעים שקטים ומלווה בכיווניות של תנועה עם שמחת הבריאה והיצירה. ממקום של חיבור לנביעה הפנימית האדם לא זקוק לאישור מהסביבה. האדם חי את עצמו, יודע דרך, חדור באמון בעצמו ובתהליך ולא נרתע גם אם הסביבה לא תומכת או מאשרת, כיוון שאינו זקוק לה. המקום, נבנה בתוכו, הוא נשען על הרוח הפנימית מחובר לתשוקה, לחיות,לכוח ההנעה האינסטינקטיבי המאפשר את הביטוי הפנימי שמלווה בשמחה ויצירה בהגשמת הרצון הפנימי.
בתודעת חיים במקום של מפתח זיכרון רחב, הזוכר את המקור האחדותי שלנו , קיימת ידיעה שכל אחד מצוי בחוויית ההגשמה שלו. אין יותר (טוב, שווה או נחשב) אלא יש אחר. שוויון ערך מלא למרות השונות, כל אחד בהגשמה מרבית של השילוב שנבחר. ולכן, אני מכבד ומעצים את האחר ומאפשר ותומך בבחירה ובהגשמה שלו לעבור את המסע שלו של התנסות והגשמה דרך חוויה. כיבוד האחר והצורך שלנו ביחסי גומלין עם האחר הוא גדול מאוד. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שיש עליה בלחץ כרוני ומחלות ובעיות חברתיות לאנשים שלא חווים אינטימיות ושייכות מה שמחדד את הצורך בתחושת השייכות והחיבור הקשורים למקור ההוויה שלנו. בתודעת חיים ערבות הדדית היא המפתח ליחסי גומלין המבוססים על כבוד וקבלת השונות. מכאן שאהבה ביקום בתודעת החיים היא יחסי גומלין וקבלה בין כל הברואים והנבראים.

בתודעת חיים/תודעת האחדות אני יודע שאני קיים בו-זמנית, גם כישות נפרדת הדואגת לעצמה וגם ובעיקר אני הווה וחווה את עצמי כביטוי של הכלל והשלם ובאחדות עם כל הקיים, ללא כל הפרדה. ההישענות היא על בטחון בעצמיות (במקום הפנימי) וביקום, בטחון שנשען על הרוח. חוליה על חוליה ברשותי. האדם אינו זקוק לפיגומים: לביטחונות ולהבטחות. השפע אינסופי, לעולם אינו נגמר ולכן אין פחד והשתתפות במרוץ להשיג אותו שמא לא יישאר. בתודעת החיים הכל אפשרי להגשמה. האדם מברר לעצמו מה נכון לו, מה מדויק עבורו ולא שוקע בתירוצים המונעים ממנו לעשות שינוי. מה שלא מתאים עובר ויתור, שינוי והתאמה למדויק והנכון בכל רגע נתון של זמן. האדם אחראי להזנה שלו, לשובע שלו בכל הרבדים. הרצון הפנימי הוא הכוח המניע !. הרצון, הבחירה, הכוח, יכולת המימוש והאחריות בידי האדם לברר כל יום ביומו איך לחיות את החיים שנועד לחיות, לחולל ניסים (התנסויות) להגשים על כל הרבדים את אותו שילוב יחיד ומיוחד שנבחר להתגשם ולהפיח בו חיים.

הדחף האנושי ההישרדותי למדוד כל פעולה במונחים של כישלון והצלחה מגביל את מרחב התנועה שלנו בחיים, ומונע מאתנו יצירה טבעית. הצלחה בעולם הרוח היא להיענות לחוכמה הפנימית שלנו. ההצלחה היא ביכולתנו להגשים עד תום את הדחפים היצירתיים העמוקים שלנו. דורשת מאתנו לגלות ולבנות איכויות של התמדה, משמעת עצמית, אמון בעצמנו, אומץ והקשבה לרחשי לבנו.

ההתנהגות נוטה להתארגן סביב האמונות שלנו. ולכן אנו אחראים לבחור את אמונותינו ע"מ שהן שישרתו אותנו, ושלא נמצא כמשרתים אותן!. באחריות שלנו לברר האם אנו חיים את מראית העין, את מרחב האמונות הסביבתיות מחפשים אישורים מהסובב, דואגים איך נתפס בעיני האחרים, במירוץ להשגת מה ש"נחשב", מפנים את תשומת הלב לפחד, קושי, עיסוק באחר.
בתודעת החיים האדם מעז להתבונן. לאדם הבנה עמוקה לאייך הוא רוצה לחיות!. מברר: האם אני חי את החיים שלשמם באתי, אחראי לחיי ולממש את רצוני?. האדם ישר עם רצונו ועם עצמו. מסכים לראות, לזהות רצון. שוקל סיכון מול סיכוי! מקשיב למצפן שבתוכו, בביטחון ואימון בעצמיות , סולל נתיבים במפה לא סלולה וסומך על מציאות פנימית המחוללת מציאות חיצונית. המצאות במקום זה אפשרית כשהאדם ישר עם רצונו ועם עצמו, מסכים לראות, ובעקבות זו לעשות מהלך הדורש אומץ הנובע מרוח פנימית עזה.

בתודעת חיים המסע שלנו מתקיים דרך הגשמה והתנסות דרך חוויה. חווית החיים תוך ביטוי מלא ומוכנות להתנסות ולסמוך על מרחב הנס. ההתנסות וההגשמה הם החשובים ולא התוצאה הסופית. השהייה בתודעה זו דורשת אומץ ורוח עזה- בטחון בעצמיות וביקום, בטחון הנשען על הרוח. האדם בורא, מדבר רצון, מחובר לכוונה וליכולת המימוש ומפיח חיים.

* פוסט זה מפורסם בשנית עקב פריצת האקרים חוזרת ונשנית לאתר שהביאה למחיקתו. עם המנויים על רשימת-התפוצה הסליחה….

בעולם שבו המהות הבסיסית היא אנרגטית, שדות אנרגיה מהווים את הבסיס(השורש) לביטוי הפיזי. לפיכך, הביטוי הפיזי מצוי בהתאמה להרכב האנרגטי המרכיב אותו. כך נוכל לשייך לאיברים מסוימים בגוף  לא רק תפקיד ותפקוד פיזי אלא נתייחס גם לדפוסי אנרגיה המוכלים בתוכם ויוצרים אותם, שנוי השדה האנרגטי היוצר אותם יכול לגרום לחוסר איזון המוביל למחלה. תפקוד איברי הרבייה הנשיים כמו שד, רחם, שחלות קשורים גם לאיזון הקשור לדפוסי נתינה וקבלה, לזרימה אינסטינקטיבית בכל רגע נתון של זמן, לגבולות, הזנה והכלה דרך המהות הנשית שבתוכנו , מעבר לתפקיד הפיזי של הגידול וההזנה המיוחסים לאברים הללו והמתבטאים דרך ההתנהגות שלנו ויחסי הגומלין עם סביבתנו. המעי הגס המצוי בסוף מערכת העיכול אחראי על ספיחת נוזלים ומלחים לפני פליטת שאריות המזון שאינם נחוצים לגוף. היכן אנחנו לא נפטרים ממה שאינו מזין אותנו יותר? מזיכרונות, מכעסים ואמונות שאינם משרתים אותנו? ממחזרים שוב תפיסות אוטומטיות שאינן לתועלתנו, מרצים אחרים, מתמרמרים אם הסביבה אינה נקייה ומסודרת מספיק ואינה עושה בדיוק את רצוננו וגוררים (גרורות) לשטחי חיים נוספים – לאיברים אחרים?

אחת המחלות המאפיינות את תקופתנו קשורה למהות הבסיסית ביותר של החיים: הישרדות ושינוי. ההתנהגות נוטה להתארגן סביב האמונות שלנו. יחידת החיים הבסיסית של האורגניזם היא התא. אם ננסה למצוא תא הפועל כמייצג, כתמצית פיזית התנהגותית לתודעה הישרדותית בעולם החי נוכל להסתכל על מאפיינים של תא סרטני כשבמרכז התופעה עומד הפחד, תחושת הנפרדות , הניתוק מהאחדות והתרכזות אך ורק בשימור העצמי ללא קשר לסובב אותו , איבוד יחסי הגומלין והערבות ההדדית המתרחשת בין תאים, רקמות ואיברים באורגניזם המאפשרים את שלמות האורגניזם.

גידול סרטני נוצר מתא אחד שעבר מספר שינוים במידע התורשתי שלו (מוטציות) המאפשרים לו להתרכז בעצמו בלבד, להתנתק מיחסי הגומלין עם סביבתו ולגרום לסביבה לספק לו את צרכיו על מנת שימשיך להתחלק ללא מעצור או התחשבות במי שלידו. בתאים נורמליים קים מנגנון חלוקה המצוי תחת בקרה פנימית ובקרה חיצונית מסביבתו. התא הסרטני מנותק ממנגנוני הבקרה ומצוי במרוץ להתחלק, להתפשט ,לנוע ולנכס לעצמו כל משאב שיידרש (האם פרטים בתודעת הישרדות מתנהגים  באופן שונה?). התופעה אינה משהו תבוני וחושב, אחרת הייתה הבנה שהתנהגות זו תהרוס בסופו של דבר את כל האורגניזם, אלא ההתנהגות הישרדותית לחלוטין המנסה להתפשט ולהשתמש בכל מה שאפשר על מנת לשמר את עצמה. גם במראה הפיזי התאים שונים מתאים נורמליים המהווים את הרקמה הבריאה. הגרעין – המרכז, גדול יותר, הגבולות אינם ברורים. הגבול בעולם הביולוגי חוצץ מבחוץ פנימה ומבפנים החוצה, שלא תהייה זליגה, או יאבד (המרכז/האישיות), אך גם שלא תהייה חדירה לא רצויה פנימה שומר על התא/אישיות השלמה, על הזהות של התא /האדם כנפרדת. הגרעין מאפשר קיומו של מרכז, עמ' שדרה המחזיק את כל המבנה התאי/ האישיותי או כל מבנה אחר. מאפשר קיום של כל אחד, כאחד יחיד ומיוחד, מוזן ומזין את הסובב, מביא לעולם את אותה המתנה הייחודית  המתבטאת דרכו לעולם.

השינויים המתרחשים לאורך זמן במידע הבסיסי של התא (הפרט) ב-DNA , מתאפשרים מבלי שמערכת החיסון שערה לכל תא מתאי הגוף תבחין בשינוי ותסלק אותו. מצב הישרדותי, מלווה בדרך כלל  בחוסר סיפוק ומשמעות, הוא מצב של סטרס הגורם להחלשת מערכת החיסון לאורך זמן. היכן אנו במרוץ תוך ויתור ושכחה של העצמיות שלנו? היכן אנו מוותרים על רצונותינו והצרכים שלנו ? גוררים כעסים, היעלבויות, אי הסכמות גוררים (גרורות) מהעבר, דפוסים של זיכרונות עבר וכעסים  שאינם משרתים אותנו אבל אנו מסרבים להרפות, לא מאפשרים שינוי ,התאמה וגדילה למקום בו אנחנו רוצים להיות בו היום. תאים /האדם לא יכולים להמשיך להתקיים בלי הזנה מתאימה. לאן אנו מזרימים חמצן ומזון? מה חשוב לנו? את מה ממשיכים להזין?. הניתוק מהאחדות משכיח את חווית השיתוף והעזרה ההדדית ומתמלא בתחושת הנפרדות, בלבד, בחוסר שייכות וחוסר אהבה.

הבראה שלמה יכולה לנבוע מחיסול המקור-הדפוסים החבויים (רגשיים ומנטליים) היכולים ליצור קונפליקט פנימי המתבטא בתופעות נפשיות שונות כגון: דכאון, דאגה מתמשכת, או מצבי דחק, הגורמים למחלות שונות להופיע או להחמיר.

הבראה אמתית מחייבת שינויים בדפוסי המחשבה והרגש וחיבור למהות הרוחנית שתאפשר  שינוי והתמרה בשדות הביואנרגטים שיאפשרו שינוי בביטוי הפיזי דרך הרכב החלבונים בתא, ברקמה, ובאורגניזם השלם.

בתהליך הריפוי  נדרשת התמסרות מלאה לעולם הפנימי  שיוצר את האחדות הפנימית. בחינה חדשה של הפרט אל מול העולם. הבנת המהות הפנימית שלו, איך הוא רוצה לחיות את חייו ובחינת יחסו עם סביבתו. האחריות שלו על סילוק המיותר שאינו מצמיח ועל מקורות ההזנה שלו . החומר הוא המוציא לפועל את הרוח המוכלת בו. בתהליך פנימי של "דע את עצמך" . תהליך הריפוי הוא תהליך של גילוי עצמי דינמי ומתמשך.

* פוסט זה מפורסם בשנית עקב פריצת האקרים חוזרת ונשנית לאתר שהביאה למחיקתו. עם המנויים על רשימת-התפוצה הסליחה….

תודעה הינה "תוכנת היסוד" שלנו, תוצאה של סך כל אמונותינו, ניסיון חיינו, הפרשנויות שלנו ומה שאנו רואים כאפשרי או בלתי אפשרי בחיים ובעבורנו ומתבטאת בכל אחד לפי עולם האמונות והפרשנויות שלו.    ברמת התפתחות קיימים שני סוגי תודעה: תודעת הישרדות (נבדלות) ותודעת חיים (אחדות).

תודעת הישרדות היא התוכנה הבסיסית-"תוכנת היסוד" של קיומנו האנושי והיקומי. התוכנה כוללת את סך כל האמונות והפחדים הקיומיים והפתרונות ההישרדותיים. בבסיס "תוכנת היסוד", תפיסת העצמי כישות ומהות נפרדת – אני היחיד מול האחרים והעולם ועלי להילחם על מקומי בעולם וחלקי במשאביו המוגבלים. התוכנה מוזנת מפחד. פחד משינוי, מהלא נודע, מחוסר וודאות, מכיליון. האדם שמונע מפחד מחפש בטחונות.  לאדם הפוחד, תחושת הסכנה מוחשית ומאיימת, והוא חייב להיות דרוך ומוכן בכל רגע ויעשה כל שביכולתו ע"מ לא למות. ברמת היום יום תפיסה כזו תיצור תחושת איום המתבטאת במתח, דחק, חוסר אמון ,תחרותיות, צמצום והתכווצות. מתוך כך ינבעו פעולות ששואפות לתת לנו חווית ביטחון וקביעות שיתבטאו בצורך למגן את עצמנו, לאגור חפצים וכסף, לדעת בוודאות לאן פנינו מועדות בכל רגע נתון של זמן, לדעת מי האויב ובמי אפשר לבטוח. האשלייה שאם נמצא דרך לחיות בוודאות בכל רגע בחיים אזי נוכל לשלוט על המציאות שלנו. התוצאה, עיסוק בשימור הקיים, באגירה (חפצים, אנשים) והגנה מכל שינוי. הרובד הרגשי, מטלטל ממציאות אחת לשנייה.

הפחד הוא מנגנון הישרדותי מוּלד, חיובי ביסודו, המכין את האדם או את בעל החיים להתמודדות יעילה עם סכנות בסביבתו. הפחד מעורר באדם התנהגויות של בריחה או מלחמה(fight or flight)  היעילות להתמודדות עם מצבי סכנה אבל גם מצב של חוסר יכולת להתמודדות ,הגורם לקפיאהfreeze) ) ולא מאפשר תזוזה והתפתחות.

נראה שנטייתם של אבותינו הקדמונים לפחֵד עברה אלינו גנטית במהלך האבולוציה. מכיוון שמדובר במנגנון הישרדותי קדום וחיוני, המוח שלנו מתקשה להבחין בין המצב הפיזי, רגשי, האינטלקטואלי או החברתי ואינו ממהר לשחרר את האדם מהחרדות ומהפחדים המלווים אותו. לאדם הפוחד, תחושת הסכנה מוחשית ומאיימת, והוא חייב להיות דרוך ומוכן בכל רגע. היתרונות שבתוכנה זו מתבטאים בתגובה מהירה לאיום, יעילות בפעולות ובתפקוד היום-יומי ובהרגשה של מוכר ובטוח, תחושמ שליטה המאפשרת רגיעה ונינוחות. מגבלותיה קשורות לפעילותה כאוטומט. המידע המוערך כמסוכן מסומן בערכיות רגשית עוד לפני שהתפיסה החושית מגיעה להכרה המודעת, מרכזי האזעקה במוח מופעלים בצורה אוטומטית, מכינים מידית למנוסה או מלחמה הרבה לפני שקליפת המוח מבינה מה מהות האיום. התהליך מהיר ואוטומטי היוצר חריטה עמוקה ואיננו מאפשר צמיחה וגדילה פנימיים.

התגובה האינסטינקטיבית לאיום נקבעת על פי כל מה שהאדם רואה כמאיים על האמונה/התפיסה שלו. בכל רובד קיימות אמונות ותפיסות הקשורות אליו. ישנם פחדים מרכזיים הנובעים מזיכרון קולקטיבי מהטראומה של הפרדות מהאחדות. התבוננות על המקור לפחדים אלו תיקח אותנו לראשית ההתחלות, לפני המפץ הגדול, למצב שבו אחדות הרמונית, מסה צפופה בעלת כוח אדיר שע"מ להגשים את עצמה ולהתפתח הייתה צריכה לשקף את עצמה החוצה להתפצל לרסיסי אנרגיה המהווים פוטנציאל להתנסויות ומימוש. בהפרדות מהאחדות צומצמה נקודת המבט ולכן התקבעו אמונות התומכות בנפרדות. תחושות פחד, מחסור, ההתרכזות בעצמי וההתנהגויות הנגזרות מהן הנובעות מאשליה שאנו נפרדים מהאחד(האחדות). פחדים שלוו את ההפרדות הנוגעים לרובד הרגשי/רוחני שלנו. פחדים אלה הוטבעו בתודעה הקולקטיבית והם ממשיכים לנהל אותנו ומפקיעים את הכוח מרובנו לחיות את חיינו כמו שהיו רוצים. לדוגמא: דוגמאות אפשריות לתוצאה של תהליך הפיכתו של הפרט לעצמאי, יכול היה לעלות פחד מפרידה ושינוי, תחושת נטישה, הרגשה שאני לבד ובודד, נזרקתי ממקום של אחדות ומוגנות ואעשה הכל כדי לקבל את זה בחזרה. אני חייב להרגיש נאהב, רצוי ושייך, כשנזרקתי לבד עלה בי פחד להיות עצמאי… האם אשרוד, איך אשרוד? מלווה בהרגשה ש"העולם איננו מקום בטוח" ויש צורך להיאחז במקום שיספק ביטחון, וודאות, מוכר וידוע. משום שהמקום שהכרנו הוא היחיד הבטוח והמקום החדש הלא מוכר והלא ידוע, לא רק שאינו בטוח, אולי גם מסוכן והאם אעמוד במסע? האם כוחותיי יעמדו לי במשימת ההגשמה? בפחד כזה יכולה לעלות תחושה של ייאוש, חוסר ביטחון אפסות, תחושת איבוד כיוון . "איך אעמוד במשימות? איך אממש את עצמי? אני לא יכול לבד, אני לא מספיק"….

הפחד שלא להיות נאהב ואהוב מביא אדם למצב של ריצוי אחרים גם במצבים הגורמים לו חוסר נוחות. פחד מחוסר שייכות מביא אדם לוותר על רצונותיו האוטנטיים רק כדי להיות שייך, לוותר על חלומותיו אם אינם מתקבלים ע"י סביבתו, מה שיביא במקרים רבים לאיבוד משמעות, תחושת חוסר אונים ופספוס בחיים, איבוד שמחת החיים ומצבי דכאון. הלחץ המתמשך גורם להפרשה מתמשכת של הורמוני סטרס המחלישים את מערכת החיסון, החלשת הגוף והנפש מגבירה את חוסר האיזון ויצירת מחלה.                   אדם המאמין באמת שהוא נפרד מהאחרים מתרכז בעצמו וממקד תשומת הלב שלו ב"עצמי" שלו. עושה הכל על מנת לא למות, לשמור על הדימוי עצמי (הזהות) המולבש ומכסה את המהות והופך לדבר המרכזי המחייב הגנה בכל מחיר על מנת לשרוד.

אבל תהליכים בטבע מתקיימים תוך שינוי וחידוש מתמיד ומתבטאים בגדילה, התפתחות ומוות. נשאלת השאלה מדוע איננו יכולים לקבל את השינויים כהזדמנויות להתחלות חדשות?.

הדחף האנושי ההישרדותי למדוד כל פעולה במונחים של כישלון והצלחה מגביל את מרחב התנועה שלנו בחיים ומונע מאתנו יצירה טבעית. ההצלחה בתודעה הישרדותית נמדדת בחומר. כמה כסף ורכוש הצלחנו לאגור, כמה אנחנו מקובלים ורצויים בעיניהם וכמה רכשנו מה שנחשב בעיני אחרים, ואנו מפחדים להביע את עצמנו מחשש לדחייה ולחוסר שייכות אם רצוננו לא יהיה מקובל בסטנדרטים החברתיים. אנו מפקיעים כוח מעצמנו ומאפשרים לאחרים הנחשבים בעיננו להחליט על ההתנהלות בחיינו, ושכחנו, שכחנו שבאנו למסע של הגשמה והתנסות דרך חוויה ושעל כל אחד מאתנו לחוות את חייו בדרך המיוחדת שלו על מנת להגשים את השילוב האנרגטי המיוחד שלו כאחד יחיד ומיוחד, לחיות באומץ את עצמו ולבטא את הייחודיות שלו. אנו נשארים במקומות עבודה שלא מצמיחים אותנו ומפחדים לעזוב, אנו נשארים בזוגיות שאינה אוהבת ומצמיחה, מאמללים אחד את השני מחפשים פתרונות זמניים להישרדות ואיננו חיים את האוטנטיות שלנו ולא מתחברים לעוצמות ולרצון שלנו וממשיכים לרצות את האחרים מהפחד שלא יאהבו אותנו. אנו כלואים בתפיסות לגבי עצמנו ומסרבים להבין ולקבל שכל תפיסה כזו היא מסיכה/לבוש שעטינו על עצמנו, ושבכל רגע נוכל להסיר אותה וללבוש אחת אחרת, כך סתם, כדי לשחק.

מאוד נוח במקום שלא מחייב להזיז דבר, אנו מעדיפים להתלונן עליו מבוקר עד ערב במקום להפוך את המקום התבוני לעשיה לזוז אפילו במקום של מודעות אישית לאומית ולחצות את הרוביקון הרגשי הרוחני- זאת העבודה!.

כל חברה מורכבת מפרטים. לרוב הפרטים בתודעה הישרדותית מפתח זיכרון קטן. ולכן אנו עדים להתנהגויות הישרדותיות שמאפיינות את החברה שלנו, במצב שכל פרט דואג לעצמו או לקבוצה עניין בסביבתו. שכחנו שמקורנו מאחדות. שכל אחד בא למסע של הגשמה שלו, שכל אחד מאתנו הוא אחד יחיד ומיוחד אבל חלק מהביחד ושכחנו את הערבות ההדדית וכבוד לדרך של כל אחד אחר. ואנו עסוקים בהישרדות האישית באגירה לביטחון, בשליטה. ההצלחה אצלנו מתבטאת בכמה השגנו יחסית לאחרים ואנו לא בוחלים בשום אמצעי להשיג תנאים ורכוש יותר טובים ונחשבים. אנו מתחרים אחד בשני הכל להשיג משהו שנראה טוב יותר, אנו משווים ומשכנעים את עצמנו שאנו יותר טובים מהאחרים ושכחנו. שכחנו שאף אחד מאתנו הוא לא יותר או פחות אלא אחרת. שכחנו את המקור, את האחדות. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים שהפרטים בכל חברה נהנים משפע ובריאות מייטיבה כאשר הפרטים בה דואגים באמת אחד לשני. באהבה, בחמלה, בכבוד ובעזרה הדדית. האם לא היגיע לצאת מתודעת ההישרדות ולעבור לתודעת החיים?