* פוסט זה מפורסם בשנית עקב פריצת האקרים חוזרת ונשנית לאתר שהביאה למחיקתו. עם המנויים על רשימת-התפוצה הסליחה….

ההתנהגות בתודעת חיים שונה מההתנהגות בתודעת ההישרדות בשל אמונות יסוד פנימיות הממקמות אותנו במקום אחר. תודעת הישרדות היא פועל יוצא של האשליית הנפרדות ואלו תודעת חיים היא תודעה הזוכרת אחדות, פועלת מתוך המקום המחובר ולא הנפרד. הבדל גדול, מקומות שונים, כמו של שתי יבשות.

בהתבוננות במהלך הרוחני, למסה הצפופה שהתפזרה בראשית ההתחלות במפץ הגדול שע"מ להגשים את עצמה ולהתפתח, הייתה צריכה לאפשר לפוטנציאל להתממש. בתודעת הישרדות העיסוק הוא בנפרדות, באני היחיד הבודד שצריך לשרוד, אבל בתודעת החיים  כל אחד , אחד יחיד ומיוחד עוזר לכלל ונעזר בכלל על מנת להגיע למלא המיצוי והמימוש האישי של הפוטנציאל הטמון בכל הרכב. נראה שילובים שונים אינסופיים של הרכבים אנרגטיים המתבטאים בעולם החומר במופעים פיזיים חומריים בהתאם להרכב האנרגטי המצוי במהות הפנימית שלהם. מקור כל שילוב שנוצר מהאחדות, בחיבור לשלם, באחד, ומכאן קשר בין כל הברואים והנבראים ויכולת לחוש ולקלוט אחד את השני (נוירוני מראה…).

מהתורות המדעיות של המאה הקודמת השתנה דימוי העולם. הדימוי כמכונה הומר בדימוי של שלם, דינמי, בלתי ניתן לחלוקה, כשחלקיו קשורים זה לזה ביסודם וניתנים להבנה רק כדפוסים בתהליך קוסמי. ומכאן, שהחיים הם התנועה עצמה ולא הגופים המתנועעים. ההשקפה הקוונטית מציעה את מושג ה"שדה" של המציאות אשר מתקיים בין בתוך ובקרב סובייקטים מתקשרים ובו מתרחשות כל האינטראקציות. מקשה אחת, רציפה ומאוחדת המכילה את המגוון האינסופי של התגלמויות והתגשמויות אפשריות, טומנת בחובה פוטנציאל לאינסוף התופעות המגוונות המכילות את היקום .

התבוננות בהתפתחות האבולוציונית מעולם הרוח בבני האדם כישויות רוחניות במסע של התנסות אנושית (דרך הרבדים השונים) תדגיש את המרכז הפנימי (המקום) כישות אנרגטית הקשורה לאחדות ממנה נפרדה על מנת להגשים את עצמה. האדם בתודעה זו מחובר למקום הפנימי העמוק, לכוח ההנעה האינסטינקטיבי הנובע מידיעה פנימית העולה ומתגלה מתוך הנביעה פנימית ברגעים שקטים ומלווה בכיווניות של תנועה עם שמחת הבריאה והיצירה. ממקום של חיבור לנביעה הפנימית האדם לא זקוק לאישור מהסביבה. האדם חי את עצמו, יודע דרך, חדור באמון בעצמו ובתהליך ולא נרתע גם אם הסביבה לא תומכת או מאשרת, כיוון שאינו זקוק לה. המקום, נבנה בתוכו, הוא נשען על הרוח הפנימית מחובר לתשוקה, לחיות,לכוח ההנעה האינסטינקטיבי המאפשר את הביטוי הפנימי שמלווה בשמחה ויצירה בהגשמת הרצון הפנימי.
בתודעת חיים במקום של מפתח זיכרון רחב, הזוכר את המקור האחדותי שלנו , קיימת ידיעה שכל אחד מצוי בחוויית ההגשמה שלו. אין יותר (טוב, שווה או נחשב) אלא יש אחר. שוויון ערך מלא למרות השונות, כל אחד בהגשמה מרבית של השילוב שנבחר. ולכן, אני מכבד ומעצים את האחר ומאפשר ותומך בבחירה ובהגשמה שלו לעבור את המסע שלו של התנסות והגשמה דרך חוויה. כיבוד האחר והצורך שלנו ביחסי גומלין עם האחר הוא גדול מאוד. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שיש עליה בלחץ כרוני ומחלות ובעיות חברתיות לאנשים שלא חווים אינטימיות ושייכות מה שמחדד את הצורך בתחושת השייכות והחיבור הקשורים למקור ההוויה שלנו. בתודעת חיים ערבות הדדית היא המפתח ליחסי גומלין המבוססים על כבוד וקבלת השונות. מכאן שאהבה ביקום בתודעת החיים היא יחסי גומלין וקבלה בין כל הברואים והנבראים.

בתודעת חיים/תודעת האחדות אני יודע שאני קיים בו-זמנית, גם כישות נפרדת הדואגת לעצמה וגם ובעיקר אני הווה וחווה את עצמי כביטוי של הכלל והשלם ובאחדות עם כל הקיים, ללא כל הפרדה. ההישענות היא על בטחון בעצמיות (במקום הפנימי) וביקום, בטחון שנשען על הרוח. חוליה על חוליה ברשותי. האדם אינו זקוק לפיגומים: לביטחונות ולהבטחות. השפע אינסופי, לעולם אינו נגמר ולכן אין פחד והשתתפות במרוץ להשיג אותו שמא לא יישאר. בתודעת החיים הכל אפשרי להגשמה. האדם מברר לעצמו מה נכון לו, מה מדויק עבורו ולא שוקע בתירוצים המונעים ממנו לעשות שינוי. מה שלא מתאים עובר ויתור, שינוי והתאמה למדויק והנכון בכל רגע נתון של זמן. האדם אחראי להזנה שלו, לשובע שלו בכל הרבדים. הרצון הפנימי הוא הכוח המניע !. הרצון, הבחירה, הכוח, יכולת המימוש והאחריות בידי האדם לברר כל יום ביומו איך לחיות את החיים שנועד לחיות, לחולל ניסים (התנסויות) להגשים על כל הרבדים את אותו שילוב יחיד ומיוחד שנבחר להתגשם ולהפיח בו חיים.

הדחף האנושי ההישרדותי למדוד כל פעולה במונחים של כישלון והצלחה מגביל את מרחב התנועה שלנו בחיים, ומונע מאתנו יצירה טבעית. הצלחה בעולם הרוח היא להיענות לחוכמה הפנימית שלנו. ההצלחה היא ביכולתנו להגשים עד תום את הדחפים היצירתיים העמוקים שלנו. דורשת מאתנו לגלות ולבנות איכויות של התמדה, משמעת עצמית, אמון בעצמנו, אומץ והקשבה לרחשי לבנו.

ההתנהגות נוטה להתארגן סביב האמונות שלנו. ולכן אנו אחראים לבחור את אמונותינו ע"מ שהן שישרתו אותנו, ושלא נמצא כמשרתים אותן!. באחריות שלנו לברר האם אנו חיים את מראית העין, את מרחב האמונות הסביבתיות מחפשים אישורים מהסובב, דואגים איך נתפס בעיני האחרים, במירוץ להשגת מה ש"נחשב", מפנים את תשומת הלב לפחד, קושי, עיסוק באחר.
בתודעת החיים האדם מעז להתבונן. לאדם הבנה עמוקה לאייך הוא רוצה לחיות!. מברר: האם אני חי את החיים שלשמם באתי, אחראי לחיי ולממש את רצוני?. האדם ישר עם רצונו ועם עצמו. מסכים לראות, לזהות רצון. שוקל סיכון מול סיכוי! מקשיב למצפן שבתוכו, בביטחון ואימון בעצמיות , סולל נתיבים במפה לא סלולה וסומך על מציאות פנימית המחוללת מציאות חיצונית. המצאות במקום זה אפשרית כשהאדם ישר עם רצונו ועם עצמו, מסכים לראות, ובעקבות זו לעשות מהלך הדורש אומץ הנובע מרוח פנימית עזה.

בתודעת חיים המסע שלנו מתקיים דרך הגשמה והתנסות דרך חוויה. חווית החיים תוך ביטוי מלא ומוכנות להתנסות ולסמוך על מרחב הנס. ההתנסות וההגשמה הם החשובים ולא התוצאה הסופית. השהייה בתודעה זו דורשת אומץ ורוח עזה- בטחון בעצמיות וביקום, בטחון הנשען על הרוח. האדם בורא, מדבר רצון, מחובר לכוונה וליכולת המימוש ומפיח חיים.

* פוסט זה מפורסם בשנית עקב פריצת האקרים חוזרת ונשנית לאתר שהביאה למחיקתו. עם המנויים על רשימת-התפוצה הסליחה….

בעולם שבו המהות הבסיסית היא אנרגטית, שדות אנרגיה מהווים את הבסיס(השורש) לביטוי הפיזי. לפיכך, הביטוי הפיזי מצוי בהתאמה להרכב האנרגטי המרכיב אותו. כך נוכל לשייך לאיברים מסוימים בגוף  לא רק תפקיד ותפקוד פיזי אלא נתייחס גם לדפוסי אנרגיה המוכלים בתוכם ויוצרים אותם, שנוי השדה האנרגטי היוצר אותם יכול לגרום לחוסר איזון המוביל למחלה. תפקוד איברי הרבייה הנשיים כמו שד, רחם, שחלות קשורים גם לאיזון הקשור לדפוסי נתינה וקבלה, לזרימה אינסטינקטיבית בכל רגע נתון של זמן, לגבולות, הזנה והכלה דרך המהות הנשית שבתוכנו , מעבר לתפקיד הפיזי של הגידול וההזנה המיוחסים לאברים הללו והמתבטאים דרך ההתנהגות שלנו ויחסי הגומלין עם סביבתנו. המעי הגס המצוי בסוף מערכת העיכול אחראי על ספיחת נוזלים ומלחים לפני פליטת שאריות המזון שאינם נחוצים לגוף. היכן אנחנו לא נפטרים ממה שאינו מזין אותנו יותר? מזיכרונות, מכעסים ואמונות שאינם משרתים אותנו? ממחזרים שוב תפיסות אוטומטיות שאינן לתועלתנו, מרצים אחרים, מתמרמרים אם הסביבה אינה נקייה ומסודרת מספיק ואינה עושה בדיוק את רצוננו וגוררים (גרורות) לשטחי חיים נוספים – לאיברים אחרים?

אחת המחלות המאפיינות את תקופתנו קשורה למהות הבסיסית ביותר של החיים: הישרדות ושינוי. ההתנהגות נוטה להתארגן סביב האמונות שלנו. יחידת החיים הבסיסית של האורגניזם היא התא. אם ננסה למצוא תא הפועל כמייצג, כתמצית פיזית התנהגותית לתודעה הישרדותית בעולם החי נוכל להסתכל על מאפיינים של תא סרטני כשבמרכז התופעה עומד הפחד, תחושת הנפרדות , הניתוק מהאחדות והתרכזות אך ורק בשימור העצמי ללא קשר לסובב אותו , איבוד יחסי הגומלין והערבות ההדדית המתרחשת בין תאים, רקמות ואיברים באורגניזם המאפשרים את שלמות האורגניזם.

גידול סרטני נוצר מתא אחד שעבר מספר שינוים במידע התורשתי שלו (מוטציות) המאפשרים לו להתרכז בעצמו בלבד, להתנתק מיחסי הגומלין עם סביבתו ולגרום לסביבה לספק לו את צרכיו על מנת שימשיך להתחלק ללא מעצור או התחשבות במי שלידו. בתאים נורמליים קים מנגנון חלוקה המצוי תחת בקרה פנימית ובקרה חיצונית מסביבתו. התא הסרטני מנותק ממנגנוני הבקרה ומצוי במרוץ להתחלק, להתפשט ,לנוע ולנכס לעצמו כל משאב שיידרש (האם פרטים בתודעת הישרדות מתנהגים  באופן שונה?). התופעה אינה משהו תבוני וחושב, אחרת הייתה הבנה שהתנהגות זו תהרוס בסופו של דבר את כל האורגניזם, אלא ההתנהגות הישרדותית לחלוטין המנסה להתפשט ולהשתמש בכל מה שאפשר על מנת לשמר את עצמה. גם במראה הפיזי התאים שונים מתאים נורמליים המהווים את הרקמה הבריאה. הגרעין – המרכז, גדול יותר, הגבולות אינם ברורים. הגבול בעולם הביולוגי חוצץ מבחוץ פנימה ומבפנים החוצה, שלא תהייה זליגה, או יאבד (המרכז/האישיות), אך גם שלא תהייה חדירה לא רצויה פנימה שומר על התא/אישיות השלמה, על הזהות של התא /האדם כנפרדת. הגרעין מאפשר קיומו של מרכז, עמ' שדרה המחזיק את כל המבנה התאי/ האישיותי או כל מבנה אחר. מאפשר קיום של כל אחד, כאחד יחיד ומיוחד, מוזן ומזין את הסובב, מביא לעולם את אותה המתנה הייחודית  המתבטאת דרכו לעולם.

השינויים המתרחשים לאורך זמן במידע הבסיסי של התא (הפרט) ב-DNA , מתאפשרים מבלי שמערכת החיסון שערה לכל תא מתאי הגוף תבחין בשינוי ותסלק אותו. מצב הישרדותי, מלווה בדרך כלל  בחוסר סיפוק ומשמעות, הוא מצב של סטרס הגורם להחלשת מערכת החיסון לאורך זמן. היכן אנו במרוץ תוך ויתור ושכחה של העצמיות שלנו? היכן אנו מוותרים על רצונותינו והצרכים שלנו ? גוררים כעסים, היעלבויות, אי הסכמות גוררים (גרורות) מהעבר, דפוסים של זיכרונות עבר וכעסים  שאינם משרתים אותנו אבל אנו מסרבים להרפות, לא מאפשרים שינוי ,התאמה וגדילה למקום בו אנחנו רוצים להיות בו היום. תאים /האדם לא יכולים להמשיך להתקיים בלי הזנה מתאימה. לאן אנו מזרימים חמצן ומזון? מה חשוב לנו? את מה ממשיכים להזין?. הניתוק מהאחדות משכיח את חווית השיתוף והעזרה ההדדית ומתמלא בתחושת הנפרדות, בלבד, בחוסר שייכות וחוסר אהבה.

הבראה שלמה יכולה לנבוע מחיסול המקור-הדפוסים החבויים (רגשיים ומנטליים) היכולים ליצור קונפליקט פנימי המתבטא בתופעות נפשיות שונות כגון: דכאון, דאגה מתמשכת, או מצבי דחק, הגורמים למחלות שונות להופיע או להחמיר.

הבראה אמתית מחייבת שינויים בדפוסי המחשבה והרגש וחיבור למהות הרוחנית שתאפשר  שינוי והתמרה בשדות הביואנרגטים שיאפשרו שינוי בביטוי הפיזי דרך הרכב החלבונים בתא, ברקמה, ובאורגניזם השלם.

בתהליך הריפוי  נדרשת התמסרות מלאה לעולם הפנימי  שיוצר את האחדות הפנימית. בחינה חדשה של הפרט אל מול העולם. הבנת המהות הפנימית שלו, איך הוא רוצה לחיות את חייו ובחינת יחסו עם סביבתו. האחריות שלו על סילוק המיותר שאינו מצמיח ועל מקורות ההזנה שלו . החומר הוא המוציא לפועל את הרוח המוכלת בו. בתהליך פנימי של "דע את עצמך" . תהליך הריפוי הוא תהליך של גילוי עצמי דינמי ומתמשך.

* פוסט זה מפורסם בשנית עקב פריצת האקרים חוזרת ונשנית לאתר שהביאה למחיקתו. עם המנויים על רשימת-התפוצה הסליחה….

תודעה הינה "תוכנת היסוד" שלנו, תוצאה של סך כל אמונותינו, ניסיון חיינו, הפרשנויות שלנו ומה שאנו רואים כאפשרי או בלתי אפשרי בחיים ובעבורנו ומתבטאת בכל אחד לפי עולם האמונות והפרשנויות שלו.    ברמת התפתחות קיימים שני סוגי תודעה: תודעת הישרדות (נבדלות) ותודעת חיים (אחדות).

תודעת הישרדות היא התוכנה הבסיסית-"תוכנת היסוד" של קיומנו האנושי והיקומי. התוכנה כוללת את סך כל האמונות והפחדים הקיומיים והפתרונות ההישרדותיים. בבסיס "תוכנת היסוד", תפיסת העצמי כישות ומהות נפרדת – אני היחיד מול האחרים והעולם ועלי להילחם על מקומי בעולם וחלקי במשאביו המוגבלים. התוכנה מוזנת מפחד. פחד משינוי, מהלא נודע, מחוסר וודאות, מכיליון. האדם שמונע מפחד מחפש בטחונות.  לאדם הפוחד, תחושת הסכנה מוחשית ומאיימת, והוא חייב להיות דרוך ומוכן בכל רגע ויעשה כל שביכולתו ע"מ לא למות. ברמת היום יום תפיסה כזו תיצור תחושת איום המתבטאת במתח, דחק, חוסר אמון ,תחרותיות, צמצום והתכווצות. מתוך כך ינבעו פעולות ששואפות לתת לנו חווית ביטחון וקביעות שיתבטאו בצורך למגן את עצמנו, לאגור חפצים וכסף, לדעת בוודאות לאן פנינו מועדות בכל רגע נתון של זמן, לדעת מי האויב ובמי אפשר לבטוח. האשלייה שאם נמצא דרך לחיות בוודאות בכל רגע בחיים אזי נוכל לשלוט על המציאות שלנו. התוצאה, עיסוק בשימור הקיים, באגירה (חפצים, אנשים) והגנה מכל שינוי. הרובד הרגשי, מטלטל ממציאות אחת לשנייה.

הפחד הוא מנגנון הישרדותי מוּלד, חיובי ביסודו, המכין את האדם או את בעל החיים להתמודדות יעילה עם סכנות בסביבתו. הפחד מעורר באדם התנהגויות של בריחה או מלחמה(fight or flight)  היעילות להתמודדות עם מצבי סכנה אבל גם מצב של חוסר יכולת להתמודדות ,הגורם לקפיאהfreeze) ) ולא מאפשר תזוזה והתפתחות.

נראה שנטייתם של אבותינו הקדמונים לפחֵד עברה אלינו גנטית במהלך האבולוציה. מכיוון שמדובר במנגנון הישרדותי קדום וחיוני, המוח שלנו מתקשה להבחין בין המצב הפיזי, רגשי, האינטלקטואלי או החברתי ואינו ממהר לשחרר את האדם מהחרדות ומהפחדים המלווים אותו. לאדם הפוחד, תחושת הסכנה מוחשית ומאיימת, והוא חייב להיות דרוך ומוכן בכל רגע. היתרונות שבתוכנה זו מתבטאים בתגובה מהירה לאיום, יעילות בפעולות ובתפקוד היום-יומי ובהרגשה של מוכר ובטוח, תחושמ שליטה המאפשרת רגיעה ונינוחות. מגבלותיה קשורות לפעילותה כאוטומט. המידע המוערך כמסוכן מסומן בערכיות רגשית עוד לפני שהתפיסה החושית מגיעה להכרה המודעת, מרכזי האזעקה במוח מופעלים בצורה אוטומטית, מכינים מידית למנוסה או מלחמה הרבה לפני שקליפת המוח מבינה מה מהות האיום. התהליך מהיר ואוטומטי היוצר חריטה עמוקה ואיננו מאפשר צמיחה וגדילה פנימיים.

התגובה האינסטינקטיבית לאיום נקבעת על פי כל מה שהאדם רואה כמאיים על האמונה/התפיסה שלו. בכל רובד קיימות אמונות ותפיסות הקשורות אליו. ישנם פחדים מרכזיים הנובעים מזיכרון קולקטיבי מהטראומה של הפרדות מהאחדות. התבוננות על המקור לפחדים אלו תיקח אותנו לראשית ההתחלות, לפני המפץ הגדול, למצב שבו אחדות הרמונית, מסה צפופה בעלת כוח אדיר שע"מ להגשים את עצמה ולהתפתח הייתה צריכה לשקף את עצמה החוצה להתפצל לרסיסי אנרגיה המהווים פוטנציאל להתנסויות ומימוש. בהפרדות מהאחדות צומצמה נקודת המבט ולכן התקבעו אמונות התומכות בנפרדות. תחושות פחד, מחסור, ההתרכזות בעצמי וההתנהגויות הנגזרות מהן הנובעות מאשליה שאנו נפרדים מהאחד(האחדות). פחדים שלוו את ההפרדות הנוגעים לרובד הרגשי/רוחני שלנו. פחדים אלה הוטבעו בתודעה הקולקטיבית והם ממשיכים לנהל אותנו ומפקיעים את הכוח מרובנו לחיות את חיינו כמו שהיו רוצים. לדוגמא: דוגמאות אפשריות לתוצאה של תהליך הפיכתו של הפרט לעצמאי, יכול היה לעלות פחד מפרידה ושינוי, תחושת נטישה, הרגשה שאני לבד ובודד, נזרקתי ממקום של אחדות ומוגנות ואעשה הכל כדי לקבל את זה בחזרה. אני חייב להרגיש נאהב, רצוי ושייך, כשנזרקתי לבד עלה בי פחד להיות עצמאי… האם אשרוד, איך אשרוד? מלווה בהרגשה ש"העולם איננו מקום בטוח" ויש צורך להיאחז במקום שיספק ביטחון, וודאות, מוכר וידוע. משום שהמקום שהכרנו הוא היחיד הבטוח והמקום החדש הלא מוכר והלא ידוע, לא רק שאינו בטוח, אולי גם מסוכן והאם אעמוד במסע? האם כוחותיי יעמדו לי במשימת ההגשמה? בפחד כזה יכולה לעלות תחושה של ייאוש, חוסר ביטחון אפסות, תחושת איבוד כיוון . "איך אעמוד במשימות? איך אממש את עצמי? אני לא יכול לבד, אני לא מספיק"….

הפחד שלא להיות נאהב ואהוב מביא אדם למצב של ריצוי אחרים גם במצבים הגורמים לו חוסר נוחות. פחד מחוסר שייכות מביא אדם לוותר על רצונותיו האוטנטיים רק כדי להיות שייך, לוותר על חלומותיו אם אינם מתקבלים ע"י סביבתו, מה שיביא במקרים רבים לאיבוד משמעות, תחושת חוסר אונים ופספוס בחיים, איבוד שמחת החיים ומצבי דכאון. הלחץ המתמשך גורם להפרשה מתמשכת של הורמוני סטרס המחלישים את מערכת החיסון, החלשת הגוף והנפש מגבירה את חוסר האיזון ויצירת מחלה.                   אדם המאמין באמת שהוא נפרד מהאחרים מתרכז בעצמו וממקד תשומת הלב שלו ב"עצמי" שלו. עושה הכל על מנת לא למות, לשמור על הדימוי עצמי (הזהות) המולבש ומכסה את המהות והופך לדבר המרכזי המחייב הגנה בכל מחיר על מנת לשרוד.

אבל תהליכים בטבע מתקיימים תוך שינוי וחידוש מתמיד ומתבטאים בגדילה, התפתחות ומוות. נשאלת השאלה מדוע איננו יכולים לקבל את השינויים כהזדמנויות להתחלות חדשות?.

הדחף האנושי ההישרדותי למדוד כל פעולה במונחים של כישלון והצלחה מגביל את מרחב התנועה שלנו בחיים ומונע מאתנו יצירה טבעית. ההצלחה בתודעה הישרדותית נמדדת בחומר. כמה כסף ורכוש הצלחנו לאגור, כמה אנחנו מקובלים ורצויים בעיניהם וכמה רכשנו מה שנחשב בעיני אחרים, ואנו מפחדים להביע את עצמנו מחשש לדחייה ולחוסר שייכות אם רצוננו לא יהיה מקובל בסטנדרטים החברתיים. אנו מפקיעים כוח מעצמנו ומאפשרים לאחרים הנחשבים בעיננו להחליט על ההתנהלות בחיינו, ושכחנו, שכחנו שבאנו למסע של הגשמה והתנסות דרך חוויה ושעל כל אחד מאתנו לחוות את חייו בדרך המיוחדת שלו על מנת להגשים את השילוב האנרגטי המיוחד שלו כאחד יחיד ומיוחד, לחיות באומץ את עצמו ולבטא את הייחודיות שלו. אנו נשארים במקומות עבודה שלא מצמיחים אותנו ומפחדים לעזוב, אנו נשארים בזוגיות שאינה אוהבת ומצמיחה, מאמללים אחד את השני מחפשים פתרונות זמניים להישרדות ואיננו חיים את האוטנטיות שלנו ולא מתחברים לעוצמות ולרצון שלנו וממשיכים לרצות את האחרים מהפחד שלא יאהבו אותנו. אנו כלואים בתפיסות לגבי עצמנו ומסרבים להבין ולקבל שכל תפיסה כזו היא מסיכה/לבוש שעטינו על עצמנו, ושבכל רגע נוכל להסיר אותה וללבוש אחת אחרת, כך סתם, כדי לשחק.

מאוד נוח במקום שלא מחייב להזיז דבר, אנו מעדיפים להתלונן עליו מבוקר עד ערב במקום להפוך את המקום התבוני לעשיה לזוז אפילו במקום של מודעות אישית לאומית ולחצות את הרוביקון הרגשי הרוחני- זאת העבודה!.

כל חברה מורכבת מפרטים. לרוב הפרטים בתודעה הישרדותית מפתח זיכרון קטן. ולכן אנו עדים להתנהגויות הישרדותיות שמאפיינות את החברה שלנו, במצב שכל פרט דואג לעצמו או לקבוצה עניין בסביבתו. שכחנו שמקורנו מאחדות. שכל אחד בא למסע של הגשמה שלו, שכל אחד מאתנו הוא אחד יחיד ומיוחד אבל חלק מהביחד ושכחנו את הערבות ההדדית וכבוד לדרך של כל אחד אחר. ואנו עסוקים בהישרדות האישית באגירה לביטחון, בשליטה. ההצלחה אצלנו מתבטאת בכמה השגנו יחסית לאחרים ואנו לא בוחלים בשום אמצעי להשיג תנאים ורכוש יותר טובים ונחשבים. אנו מתחרים אחד בשני הכל להשיג משהו שנראה טוב יותר, אנו משווים ומשכנעים את עצמנו שאנו יותר טובים מהאחרים ושכחנו. שכחנו שאף אחד מאתנו הוא לא יותר או פחות אלא אחרת. שכחנו את המקור, את האחדות. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים שהפרטים בכל חברה נהנים משפע ובריאות מייטיבה כאשר הפרטים בה דואגים באמת אחד לשני. באהבה, בחמלה, בכבוד ובעזרה הדדית. האם לא היגיע לצאת מתודעת ההישרדות ולעבור לתודעת החיים?