מזמן המפץ הגדול, מראשית ההתחלות, האנרגיה ביקום נעה בתהליך של אבולוציה מתמשכת.  צירופים ייחודיים שונים של מידע, הנע לעבר עולמות שונים בתהליך של התפתחות ולמידה של הפוטנציאל האנרגטי הייחודי הנבחר. ההפרדות מהאחדות לוותה בתחושת חסר,רעב וריקנות, ובגעגוע לאחדות, לתחושת המלאות והשובע. הגעגוע יצר את התנועה והחיפוש מתמיד למלאות ולשובע ולאחוד מחודש עם מקורו – האחדות.

כדור הארץ, עולם החומר, הינו הכוכב היחיד הידוע לנו המאפשר ביטוי למגוון עצום של צירופים ושעצם ההתנסות בהם מאפשרת מגוון הופעה כמעט אינסופי. קיים בו מדרג אנרגטי מרמת דחיסות אנרגטית נמוכה (הרוח) ועד לרמת דחיסות אנרגטית גבוהה (הגוף) המובחנת ע"י מי שצופה בה. כלומר ברמת המורכבות הגבוהה קיימת צפייה באפשרות הגילוי והמימוש של מידע מרגע היווצרותו כפוטנציאל אנרגטי, דרך הוצאתו מהכוח אל הפועל – הגשמתו (מימושו) והמשך הנהגתו במודע ובמכוון. עולם החומר הוא עולם תהליכי המקיים התמרה מאנרגיה לחומר ולכן, עולם של זמן, פירוק לתהליכים, יצירת גבולות ויחסי גומלין. ככל שאנו נוכחים וערים בתהליך, מתבוננים ומתכוונים, מתאפשרת יצירת מציאות עשירה ורבת פרטים.

המורכבות הביולוגית הגבוהה ביותר הקשורה להתמרה בעולם החומר הוא האדם. מערכת אנרגטית דינמית המורכבת מספר רבדים (הרוחני, שכלי, רגשי ופיזי) דרכם מתאפשר השינוי בדחיסות המידע.

בתורות פילוסופיות רבות מומשג הפוטנציאל האנרגטי הייחודי באדם כנשמה. כשהשדה האנרגטי נדחס ונתחם הוא מהווה את הגוף הפיזי של הנשמה- מערכת משוכללת החווה את הנפרדות מהאחדות עם כמיהה פנימית נסתרת לאחדות שממנה נוצרה, כמיהה המאפשרת את התנועה והגילוי.

כשמידע מהחוץ נקלט הוא עובר התייחסות בהתאם לצירוף הייחודי של האמונות (הפילטרים) ברבדים שבאדם הקולט, מתורגם תוך התנסות במידע העובר ומתגלה (החוויה) בתוך גוף האדם הקולט אותו. כל רובד יכול להעביר מידע לרבדים האחרים. לדוגמא: חוויה גופנית יכולה להרחיב את לבנו לאהבה ללא  תנאי, הכלה וסובלנות לסובב הקשורים לרובד הרוחני והרגשי שלנו. סיעור מוחין יכול לקרב אותנו לתחושת האחדות. האפשרות קיימת בתנאי שאנו מאפשרים לרובד השכלי (השיפוטי והבקורתי) המצוי בבסיס הנפרדות שלנו (האגו) לתפוס מקום כמשרת ולא כשולט ואז מתאפשרת חוויה המאפשרת גדילה.

חווית הנפרדות מאפשרת את גילוי האחדות דרך מערכות יחסי הגומלין ביננו ובין הסובב אותנו.  יחסי גומלין עם הסובב אותנו מתהווים, משתנים ומתחדשים בכל רגע, דרך מערכות של נתינה וקבלה. בתנועה שלה בעולם החומר הנשמה מגלה על עצמה תכונות ויכולות ביטוי במגוון גדול. משתמשת בידע שאספה ממקורות שונים תוך התגלות והתנסויות שונות, כך היא חווה ולומדת, משתמשת בכלים שהביאה מעולם הרוח ומשלבת אותם ברמות הדחיסות המשתנות שבעולם החומר.
כפי שהגוף הפיזי, זקוק למזון חומרי על מנת יוכל לקיים עצמו, כך זקוקה הנשמה לחוויות על מנת להכיר, לממש ולהגשים את מהותה. צרכי ההזנה והמילוי בכל המדרג האנרגטי, הם הדרך של הנשמה להתחבר לרצון הפנימי שלה לגילוי והמימוש.
החופש האמתי שלנו הוא ביכולתנו לממש באומץ, במלא האוטנטיות את הפוטנציאל הייחודי שלנו.  ללא תלות באישור מהאחר, לא לפחד מאייך נתפס ע"י האחר. לדייק את עצמנו בכל רגע נתון של זמן. חופשיים משעבוד וכבילה לתגובות האוטומטיות ההישרדותיות כשאנו מרגישים איום על העצמי שלנו (לרוב דמיוני). האיום גורם לרובד הרגשי להצפה רגשית, לשיבוש וניתוק ממהותנו.

התגובות האוטומטיות שלנו אינן ניתנות לביטול אלא להנהגה בעזרת מודעות. המודעות עוזרת להקטין את עוצמת התגובה ולמנוע את ההצפה הרגשית בעזרת  תיחומה והפרדתה. המרחב שנוצר מאפשר לרובד השכלי לצפות בהצפה ולבחור להתחבר לחוויה פעם נוספת ממקום המאפשר תגובה מדויקת  יותר כשהרובד השכלי חובר לרובד הרגשי, כך שאנו נוכחים בחוויה ממקום מאוזן יותר.בנוסף, מאפשרת המודעות לקצר את זמן השהייה במצבים מעוררים תגובה רגשית הנובעת מאיום, ולכן איזון מהיר יותר. הפיזיולוג קלוד ברנאר (1878-1813) הגדיר את המושג הומאוסטזיס ואמר: "יציבות הסביבה הפנימית היא תנאי לחיים חופשים". כלומר "כושרו של הגוף החי לקיים סביבה פנימית יציבה – היכולת לשמור על יציבות הסביבה הפנימית של גופם, למרות השינויים החלים בסביבה החיצונית". המושג התייחס לרמה הפיזיולוגית/הפיזית אבל למעשה חופש אמתי הוא על כל הרבדים – הומאוסטזיס הוליסטי, כך שלא נהייה מטולטלים מכל אמירה, התנגדות ודעה של האחר עלינו.

התגובה הרגשית שלנו לכל מצב בחיינו מאפשרת את הדיוק למתאים לנו בכל רגע נתון של זמן.
כל מצב המעורר בנו טינה, מרירות, כעס, הוא מצב בו אנו מרגישים מאוימים, פגועים, לא אהובים, דחויים לא מוערכים, קודם כל על ידינו. התגובות הרגשיות שלנו מאפשרות לנו לברר לעצמנו מה  בתפיסת עצמנו עדיין לא מסודר, היכן אנו לא מעריכם את עצמנו ולא מקבלים את עצמנו באהבה. מצבי הצפה רגשית מאפשרים לנו לגלות את המקומות הכובלים ביותר שבהם אנו אסירים של אמונותינו. האחר אינו טוב או רע, הוא רק מראה המאפשרת את הכיול והדיוק של עצמנו. כל מצב המעורר בנו שמחה, מלאות התרגשות והכלה אנו במקום שדרכו מתמלאת הפנימיות שלנו אהבה והוא נכון לנו.

ברובד הרוחני, הכמיהה של הנשמה היא לממש את עצמה ולחזור לאחדות, לאהבה.  אבל הרובד הגופני מבקש לחוות עונג מידי, מלאות המספקת את רמת הנפרדות, ולפעמים נוצר מאבק בין הרבדים השונים. האחריות שלנו כישות רוחנית בהתנסות אנושית היא לממש את הפוטנציאל שלנו.

חופש אמיתי  ממקום בוגר, מלווה תמיד בלקיחת אחריות על מעשנו והתנהגותנו. מימוש עם אחריות אישית מלאה על ההזנה שלנו בכל הרבדים עם כבוד ואפשור למסע של האחר לדיוק עצמי. כשאנו לוקחים אחראיות עצמנו בהתפתחות האישית, אנו לוקחים אחריות גם על חלקנו בערבות ההדדית המאפשרת את החזרה לאחדות.