הגישה ההוליסטית רואה את הפרט כמכלול שלם של מרכיביו הכוללים את הרבדים השונים: הגופני, השכלי הרגשי והרוחני המשקפים זה את זה,משלימים האחד את השני, משפיעים ומושפעים זה מזה. לוקחת בחשבון את כל מרכיבי האישיות והסביבה. הפרט כשלם צריך להיות מוזן בכל רבדיו ולכן צריך להתייחס לכל מרכיבי החוויה האנושית בבואנו לטפל במחלה. גישה זו תופסת בשנים האחרונות מקום חשוב יותר בטיפול בחולים בניסיון להגיע לשורש הבעיה.
ריפוי אמיתי מתרחש כשאנו לוקחים אחריות על ההזנה שלנו בכל ארבעת הרבדים תוך כדי ניקוי חסימות – הפילטרים (האמונות) שאינם מאפשרים את הזרימה החופשית. רמזים לחסימות נוכל למצוא במציאות המשתקפת לנו ויותר בכך בבריאותנו. ההפרדה הנהוגה ברפואת המערב בין התפקיד הגופני למשמעות הרוחנית האנרגטית של האיבר לא מאפשרת הסתכלות עמוקה על השיבוש שמוביל לעיתים למחלה ולכן במקרים רבים לא מאפשרת ריפוי אמתי.
האדם כמערכת אנרגיה מורכבת המשתנה כל הזמן, משפיע ומושפע מסביבתו שאתה הוא מקיים יחסי גומלין מתמידים. חלק גדול מקשייו כמו גם מכוחותיו נובעים מאיזון או מחוסר איזון בין עולמו הפנימי וסביבתו. אנו פוגשים את העולם החיצוני כפי שהוא מעובד בידי המנגנון הנוירולוגי והפסיכולוגי שלנו. באינטראקציה שלנו עם הסביבה אנו כל הזמן עוברים כוונון ודיוק. שיקוף מעמיק יכול להתרחש רק דרך הסובב אותנו, ולכן אנו זקוקים לשיתוף, לחברויות ולשיקוף בעזרת האחר. שני אזורים באים כל הזמן במגע עם העולם. מערכת העצבים המדייקת אותנו כל הזמן בתגובה לסיגנל הנקלט בעזרת אברי החושים, והמעי הנחשב למוח השני,מגיב מידית דרך עולמנו הרגשי אינטואיטיבי . נמצא ש 95% מהנוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי) סרוטונין ,מצוי דווקא בתאים ונוירונים במעי ורק 5% במערכת העצבים המרכזית. לסרוטונין תפקיד מרכזי בתחושות וברגשות הקשורים ל"מצב רוח" כגון התרוממות רוח, דיכאון, תוקפנות, התנהגות אימפולסיבית, תחושת התיאבון, שיכוך כאבים, הנאה, חרדות והפרעות אכילה.לא פלא שמערכת העיכול בהיותה רגישה כל כך לתמסורת האינטואיטיבית הרגשית בתוכנו ובין סביבתנו משקפת את ההתמודדות שלנו להתרחשויות בחיינו.
ההתבוננות שלנו על ריפוי בכל ארבעת הרבדים תוביל אותנו קודם כל למערכת העיכול
הפיזית שלנו. בהביננו את התפקיד המרכזי של דרכי העיכול, לא מפתיע למצוא מספר רב של חולים הקשורים לתפקוד לא תקין של מערכת העיכול. מערכת העיכול היא צינור העובר לאורכו של הגוף. תחילתה בפה וסופה בפי הטבעת. מאחר ותפקידה לקלוט ולפרק את המזון ,להזין ולהטעין את הגוף במזון המספק את הכוח לחיים, להוביל ולנקז החוצה את פסולת תהליכי העיכול, הרי שזו מערכת המשלבת בדרכה את כל המערכות המופקדות על בניית הגוף ותחזוקתו. האכילה נחשבת לכלי התקשורת הראשוני באדם. מרגע הולדתו הילוד תלוי להזנתו בהוריו. בגיל בוגר, מאחר ורובנו אחראיים לתזונה שלנו, היא הופכת לכלי תקשורתי שלנו עם עצמנו. לרוב אנו ממשיכים עם דפוסי האכילה שלמדנו בילדות. דפוסים אלה לפעמים מלווים בכעס ובמתח ויכולים להביא לקישור לא בריא שנעשה בין ההזנה לרגש. כשם שלגוף הפיזי יש מערכת עיכול, ניתן לדבר בהשאלה על מערכת העיכול של הנפש שתפקידה לאפשר בניה וצמיחה מתמדת בתוכה תוך יחסי גומלין בינה ובין הסובב אותה.
חוסר איזון באחד המרכיבים של מערכת העיכול יאפשר תנאים להיווצרות מחלה.
ואכן, במחלות דרכי העיכול נמצא קשר בין מרכיבים הקשורים להיבטים רגשיים ופסיכולוגיים לבין התגובה לזיהומים, מצבים אוטואימוניים, רגישות יתר למזון ועוד. המידע מצביע על הקשר ההדוק בין בריאותנו הגופנית ומצבנו הנפשי, בין תפיסת החיים שלנו לריפוי ממחלות, בין הרגשות שלנו לפיזיולוגיה שלנו. מצבי קונפליקט פנימי המאיימים על האמונות והתפיסות שלנו יבוטאו אצל הפרט בתופעות נפשיות כגון: דכאון, דאגה מתמשכת, או מצבי דחק, מצבים אלה מחלישים את מערכת החיסון ובכך גורמים למחלות שונות להופיע או להחמיר. קיימת קבוצה של מחלות הידועות כמושפעות במיוחד מגורמים נפשיים, והן נכללות בקטגוריה של "מחלות פסיכוסומטיות" ואכן הקשר למצבי מתח נפשי הוכח במגוון מחלות דרכי העיכול שם נמצא שיש קשר הדוק בין מצבי דיכאון, עצבות וייאוש ממושכים, חרדה וסטרס לבין מחלות קשות וכרוניות. מערכת העיכול נחקרת במיוחד והקשר הומשג למשל בתסמונת המעי הרגיש (IBS).כמעט כל אדם חמישי הסובל ממחלה הקשורה לדרכי העיכול סובל מהתסמונת המורכבת ממגוון תסמינים הקשורים לתפקוד לא תקין של דרכי העיכול המשולבת ברגישות יתר או בסף כאב נמוך, הנוטה להחמיר בעת לחץ נפשי ללא ממצאים בבדיקות המקובלות אבל ידוע גם על קשר כזה בחולים עם מחלות דלקתיות של המעי בעיקר במחלת קרון.
ציר המוח-מעי הוא דו כיווני ואינטגרטיבי. קלט מהחושים, תחושה גופנית (תחושת בטן), עוברת התאמה ע"י ההכרה המשפיעה על מערכת העצבים המרכזית דרך עמוד השדרה, מערכת העצבים האוטונומית ומערכת העצבים המעצבבת את המעי. הפרשת אדרנלין בזמן חרדה תגביר את הערנות הגופנית ובעיקר את מתח השרירים. יש בין 600- 200 מיליון נוירונים המעצבבים את מערכת העיכול, לא סתם המינוח "המוח השני" ניתן לה.
חיזוק לחשיבות הגדולה של מערכת העיכול כ"מוח השני" מתקבל מהממצא שהמעי הוא אזור חשוב מאוד באינטראקציה הנוירו-אימונולוגית, בתמסורת המהירה בין מערכת העצבים למערכת החיסון המשקפת מידית את מצב הפרט. בתאים ממערכת החיסון (לימפוציטים) המצויים במעי נמצאו קולטנים לרוב הנוירוטרנסמיטרים. כלומר, תיווך מידי בין הקלט דרך העיבוד העצבי ישירות למערכת החיסון. גורמי סטרס פסיכולוגי נמצאו כיכולים להפר את האיזון והפרשת יתר של חומרים מתאי מערכת החיסון (ציטוקינים) המעודדים תגובת דלקת והמשפיעים על המוח. הועלתה השערה שהמוח אף מצוי ביחסי גומלין עם רובד החיידקים שבמעי משפיע ויכול להפר את ש"מ שלו בגוף. בעזרת MRI נמצא שמבנה מוחם של הסובלים מתסמונת מעי רגיש שונה במבנהו ממוחם של מי שאינם סובלים ממנה בעיקר באזורים האחראים על כאב או על גירויים פיזיים שגורם כנראה לתהליך עיבוד נתונים שונה. הועלתה השערה שזאת הסיבה לתחושות כאב מורגשות יותר מאשר בבריאים. ואכן חלק מהטיפול המומלץ הוא טיפול קוגניטיבי הקשור לשינוי תפיסת המציאות.
אנו "אוסף של תפיסות" שבעזרתן אנו "תופסים" את העולם. כאשר בתפיסה הבסיסית של הפרט ה"עולם אינו מקום בטוח" או קימת תפיסה של "אני אמות בסוף מסרטן", הפרט יסרוק את העולם והחיים למצוא סימנים לאיום ולכן יחווה חרדה גדולה יותר מאשר פרט שלא היה לו תהליך מנטלי כזה.
הגוף שלנו חכם ורגיש מאוד. אבל רובנו אינם קשובים לאותו כלי מדהים שמאפשר לנו את החיים בעולם החומר. לא סתם מערכת העיכול מגיבה לכל מטרד קשה ולא מתאים בהוצאה מידית של המפגע החוצה מלמעלה בהקאה ומלמטה בשלשול. אנחנו מזמן הפסקנו להקשיב לעצמנו. ההקשבה יכולה לנבוע מידיעה פנימית, מהרגשה, מסימפטום גופני מידי שאנו בוחרים לא להיות בתשומת לב אליו. מחלות דרכי העיכול מאפשרות לנו במיוחד להיות ערים למערכת העיכול של הנפש, ערים לתחושות העולות בתוכה תוך כדי המפגש ויחסי גומלין בינה ובין הסובב אותה. ונשאלת השאלה למה כל כך הרבה אנשים מסכימים למצבים שאינם מתאימים להם? ובכך מונעים מעבר אנרגיה או דוחסים את האנרגיה לביטוי פיזי כחולי באיבר המייצג אותה. לדוגמה המעי הגס הוא אזור שבו נעשית ספיגה חזרה של חומרים שהגוף זקוק להם כמו הנוזלים והמלחים ומאפשר לשחרר את מה שלא נחוץ לגוף. אזור שחוסר איזון בו , ששומר כעס, טינה, שליטה ליד "ידיעה" של איך "צריך" להתנהג , שיעשה הכל גם כדי שיהיה שקט ונעים בסביבה גם אם הדבר תלוי במאמץ יתר מצדו, שלא מאפשר לשחרר ולכן מאפשר תנאים להיווצרות מחלה לפעמים עד כדי יצירת גרורות מגרירת מצבים שאינם מאפשרים זרימה והתחדשות. ואיך כל זה עובר דיוק ? ככל שאדם חי בתודעת חיים ומברר לעצמו מה נכון לו, מה מדויק עבורו . בדומה למערכת העיכול הפיזית מה שלא מתאים עובר ויתור, שינוי והתאמה למדויק והנכון בכל רגע נתון של זמן. האדם אחראי להזנה שלו, לשובע שלו בכל הרבדים. האחריות בידי האדם לברר כל יום ביומו איך לחיות את החיים שנועד לחיות, ולהפיח בו חיים. להיות מאוזן ובריא.
המאפיינים האישיותיים והגופניים של האדם יקבעו אם וכיצד יתבטא מצב הדחק אצלו ולכן כבר נאמר ע"י היפוקרטס "חשוב יותר לדעת איזה מין אדם נושא את המחלה, מאשר לדעת איזו מחלה יש לאדם".
That inisght's just what I've been looking for. Thanks!