עד שנות העשרים של המאה העשרים האדם נתפס כצופה אובייקטיבי ביקום שקיים לכשעצמו. אידיאל המדע הקלאסי היה תצפית שאין לה כל השפעה על הנצפה. בסוף שנות העשרים תורת הקוונטים הוכיחה שקיימים קשרי גומלין הדדיים בין תודעת האדם לבין המציאות החומרית שבה הוא צופה. המציאות נתפסה כמקשה אחת, רציפה ומאוחדת המכילה את המגוון האינסופי של התגלמויות והתגשמויות אפשריות. ע"פ התפיסות החדשות, היקום אינו צירוף נטול חיים וחסר נשמה של גושי חומר, אלא דומה לאורגניזם חי. החומר הולך ונעלם כתכונה בסיסית של המציאות, ושדות אנרגיה רציפים באים במקומם. במאה העשרים ואחת המדע מפתח תמונה הוליסטית של מציאות.
מהרגע שאנו מודעים לעולם סביבנו, אנחנו מתחילים לתהות לגבי מקומנו בו. לחלקנו צצות שאלות: למה אני כאן? כיצד אני משתלב במערכת הכללית? מה היעוד שלי?. ככל שנבין את טבע המציאות, נכיר בעובדות היות כל הדברים מחוברים ביניהם, יפתח העולם בפנינו והזדמנויות יופיעו בחיינו בתכיפות יותר גבוהה. במקום לגשש את דרכנו באפלה, בתחושה שאנו נפרדים ובודדים וחייבים כל הזמן לדאוג לבטחון הקיומי האישי ,יתאפשר לנו לראות משמעות בעולם, להבין את הקשרים ואת הסינכרוניות הקיימים בין כל הדברים, לבחור את סוג החיים שאנחנו רוצים לחיות, ולהגשים את המסע הרוחני שלנו.
מה המשמעות של צירופי מקרים? כולנו חווים בחיינו מצבים ורגעים שנראים לנו מדהימים או חסרי הסבר. חשבנו על מישהו שאנו זקוקים לו והוא בדיוק התקשר?. מרגיש/ה שההתרחשויות סביבך מנסות להעביר לך מסר ואת/ה לא יודע לפענח אותו?. חשבנו על בעיה ולפתע התקשר משהו הקשור לתשובה. קנינו ספר שמשך את תשומת לבנו….ופתאום היה צורך במידע שהיה בו.
בתפיסה האחדותית התודעה יהקומית היא מקשה אחת, רציפה ומאוחדת המכילה את המגוון האינסופי של התגלמויות והתגשמויות אפשריות בשדות אנרגיה רציפים. תודעה אוניברסלית, האחראית אף היא על קשרים בין אירועים, הודות להרמוניה המופלאה שבלעדיה לא ניתן להבין את מכלול התופעות האנושיות. יונג פיתח תיאוריה בדבר קשרים בלתי סיבתיים בין אירועים.מה שנראה לנו כצירופי מקרים (טלפתיה, טלקינזיס…) נשלט על-ידי עקרון סמוי שקרא לו סינכרוניסיטי. צירופי מקרים בהתרחשות בו-זמנית של אירועים מקריים בעלי תוכן דומה, מבלי שיהיה קשר רציונלי-סיבתי שיגרום להופעתם יחד. התיאוריה עוסקת בקשרים בלתי סיבתיים בין אירועים (בעיקר תופעות על חושיות) אשר לנו נראים לכאורה כצירופי מקרים. יונג שלל את קיומה של המקריות וזיהה בהם עקרון מארגן סמוי הנובע לטענתו מהתודעה הקולקטיבית. ברוח האחדות הקוסמית, טען יונג כי סינכרוניסיטי מתרחש כשמתקיים הדהוד בין כוחות היקום עם תודעת הפרט, שהרי הכל מחובר יחדיו. הקשר בין האירועים נסיבתי – מתרחש בו זמנית,האירוע חד פעמי ולכן לא ניתן לחזרה. הסינרוניסיטי מביא לתודעתנו הבזקים של ידיעה-תחושה-אינטואיציה על אודות ההקשרים הבו-זמניים שאולי קיימים כל העת במרחב ובזמן, בחומר וברוח, בנגלה ובנסתר. אירועים סינכרוניים מתקיימים כנראה כל הזמן בטבע. הם נעשים צירוף מקרים משמעותי רק כשהיחיד חווה אותם ומביא אותם לתודעתו ומאפשר למשמעות החבויה שלהם להתגלות.
צירופי מקרים מקיפים מלווים אותנו ומהווים חלק מחיינו. ונשאלת השאלה "למה הם נועדו?" . נטען שצירופי המקרים הינם סה"כ רצף של אירועים סטטיסטיים. אולם בבחינה מקרוב את השתלשלות צירופי מקרים ניתן להבחין כי צירופי המקרים אשר אנו מבחינים בהם הינם חורגים מכל חוקי הסטטיסטיקה וההסתברות וכי בניתוח קר ניתן להבחין כי אין כל מקריות נראית לעין ברצף האירועים.
אם נביט על מסלול חיינו מתוך מודעות מלאה, שימת לב לפרטים ופתיחות, יש להניח שנגלה שלאורך הדרך מתרחשים בדרכנו אירועים יוצאי דופן או שקיימים שרשראות אירועים חסרות הסבר רציונאלי אשר הביאו אותנו למקום בו אנו מצויים היום. לפעמים בחרנו להתעלם מהאירועים היכולים להוביל לשביל שנפתח ודווקא המנעות זו לוותה אותנו בזיכרון של ההימנעות בבחירה בשביל הזה. לא פעם כשהצבנו לנו יעד למסע, אנו מתעלמים מהדרך, מהסימנים והתמרורים המופיעים בצד הדרך. אנו עושים כל שביכולתכם להגיע אל היעד אותו קבעתם מראש בדרך הקלה ביותר והמהירה ביותר וקרוב לוודאי שבעשותנו כך אנו מפספסים אפשרויות טובות יותר עבורנו העולות כשאנו מסונכרנים עם ההרמוניה בטבע. "התרכז במסע, לא ביעד. השמחה אינה מצויה בסיום הפעילות, אלא בעשייתה" – גרג אנדרסון. ההתרכזות במסע מאפשרת את חווית ההתנסות וההגשמה דרך חוויה. מאפשרת לראות סימני דרך. נוכל לבחור לראות בצירופי מקרים את סימני הדרך שקבלנו על מנת לעזור לנו במסע.
בידנו להחליט האם מקרים כאלה הם צירופי מקרים המתרחשים בעולם חסר סדר או אירועים בעלי משמעות שיכולים לשנות את חיינו. האם צירוף מקרים צופן בחובו מסר. רמז הנוגע להיבט מסוים בחיינו ומאפשר לנו תשומת לב מיוחדת.
נוכל לבחור לראות בצירוף מקרים סוג של מסר המועבר אלינו, המאפשר לנו לנצל הזדמנויות ולחוות את החיים בפליאה והתרגשות. הכרה בצירופי המקרים ובמשמעות שלהם מאפשרת חיבור לשדה האפשרויות האינסופי העומד בבסיסם של הדברים. הפותח ומאפשר אפשרות להגשמה ספונטנית של שאיפותינו. מחייבת אותנו להתחבר למקום הנמצא עמוק בתוכנו ובמקביל להיות בתשומת לב לצירופי המקרים המתחוללים בעולמנו הפיזי. הרעיון שעולמנו הרבה יותר מקושר ממה שאנו יודעים עולה בעשרות השנים האחרונות בתחומי עיון ומחקר שונים.
"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי." אלברט איינשטיין. צירופי המקרים הינם חלק מהתנהלות סינכרונית גדולה יותר אשר נועדה לנהל את האדם והיקום. איינשטיין טען כי צירופי המקרים הינם ההוכחה לקיומה של האלוהות וכי היקום כולו לא יכול היה להתקיים על שלל תהליכיו המדהימים ללא תהליך אחד מופלא- סינכרוניזציה. חיבור לרצף של אירועים מתוזמנים, מתוזמרים ומסונכרנים בצורה מושלמת. בידינו הבחירה כשאנו ניצבים בפני צרוף המקרים הנגלה בפניו להתעלם ממנו להתכונן בעזרתו להיעזר בו כאבן דרך במסע שלנו תוך כדי השבה לדיוק הקול הפנימי.
לתפיסתי, צירופי מקרים הינם סימני דרך שקטים אשר באים להנחות את האדם בחיים לכייל ולדייק ואותו ,להתוות לו דרך, לסמן נתיב ואף לעזור לו במקרים מסוימים בתהליכי קבלת החלטות בעיקר במצבים שבו המציאות המשתקפת, נראית משוללת כל הגיון. צירופי המקרים אמורים להסב את תשומת לבנו ואף לנקוט פעולה במקרים מסוימים בהתכוונות המדויקת כשאנחנו מחויבים למסע שלנו .
אהבתי את הציטוט של אלברט איינשטיין . "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי ".
איינשטיין טען כי צירופי המקרים הינם ההוכחה לקיומה של האלוהות וכי היקום כולו לא יכול היה להתקיים על שלל תהליכיו המדהימים ללא תהליך אחד מופלא- סינכרוניזציה .
כביוכימאית הסינכרוניזציה והתזמון של אלפי תהליכים בו זמנית וברצף בתא ובאורגניזם, מעורר בי התפעלות והשתאות, אבל לא רק במיקרו אלא גם במקרו בתהליכים ומופעים שנראים מתוזמנים עם כוון ומטרה
אם לבן אדם היה טיפה, קצת, לא הרבה, שכל בקודקוד
הוא היה מבין את השטות המוחלטת של כל הכתבה הזאת
אבל הכותבת לא אשמה, היא חייה בסביבה של בני אדם אומללים שקרנים ומשוגעים ולא הייתה לכותבת ברירה אלא להשתגע בייחד עם העדר
הייתי מסביר לכותבת בשמחה למה כל מה שכתוב פה הוא שקר ולמה עצוב מאוד שהכתיבה ממשיכה לעודד אנשים להאמין בישויות שלא קיימות כמו אלוהים ושאר הקרוקודילים למינהם שמייחסות חשיבות משמעות וסיבה לכל דבר שקורה.
טיפ: איזה צירוף מקרים זה שרוב הזמן אין לי שום צירוף מקרי אלא אם כן אני ארצה להתייחס אליו כצירוף ?
איש באמונתו יחיה.
אולי כשתקרא שוב את התגובה שלך, תנסה להבין בתוכך את תגובת הכעס, הבקורתיות והשפוט לכתוב גם לדברים שחשבת שנאמרו. חיבור לקבלה של האחר בתוכך ואהבה ללא תנאי תשפיע עליך לטובה על תחומי חיים שונים
באהבה רבה
רונית
מעניין מאוד.
המשעשע בכל הסיפור הזה הוא שלא מעט מהאנשים הראליים רואים בכל נושאי הרוח הבל
וביטוי לפרימיטיביות. מרתק לראות איך בתהליך הדרגתי אנשים כאלה שנאחזים בכל כוחם
באינטלקט נהפכים ללא רלוונטיים ועתיקים בעצמם.
הגעתי לכאן כי רשמתי בגוגל 'סינכרוניסיטי' ואהבתי את מה שקראתי.
תודה.
כשאני מסתכלת על האנשים הענקים באמת לאורך ההסטוריה האנושית בעיקר המדענים שאפשרו קדמה, התרומה שלהם הייתה כל כך גדולה מכיוון שהיו מחוברים לרוח, לתודעה אחדותית גבוהה שאפשרה להם להיות בפליאה וידיעה שיש משהו הרבה יותר גדול, מדויק , קשור ומתוזמן מאשר הסתכלות דרך חור מנעול שהתוצאה שלה היא התפיסה שרק למידע שנקלט בחושים הארציים יש קיום.
שלום רונית .גם אני הגעתי למאמר זה כי רשמתי בגוגל "סינכרוניסיטי".. מאד התרשמתי,מהכתוב, ביחוד מהעובדה שהכותבת ,כלומר את,באה מתחום המדע המדוייק..בהיותי מתחום הפסיכולוגיה היונגיאנית, אני עסוקה בחיפוש רעיונות למחקר בנושא הסינכרוניסיטי, מחקר שעצם הכותרת שלו הינה שילוב בין המדעי לרוחני. תודה על כתיבותייך.
תודה לך! הגעתי לכתבה כשחיפשתי לקרוא עוד חומרים על סינכרון, מעבר להגדרה הצנועה של ויקיפדיה: "סנכרון הוא יצירה של קואורדינציה בין אירועים לצורך הפעלת מערכת באופן אחיד". אני מגיעה מגישת הביודנסה, שעובדת על תהליך גדילה והרחבת המודעות, דרך ריקוד ותנועה ומושג הסינכרוניזציה הינו מושג מרכזי אצלנו. חיפשתי לקרוא מבט נוסף מבחוץ על הנושא, ומאוד נהניתי מהמאמר שלך.