פסיכונוירואימונולוגיה – PNI

פסיכונוירואימונולוגיה הוא תחום העוסק במחקר על הקשרים ויחסי הגומלין בין מצבים פסיכולוגים למערכת החיסון, מערכת העצבים ואדרנל (יתרת הכיליה) ה-Hypothalamic-Pituitary-Adrenal -ציר ה-HPA. ביחסי הגומלין בין הנפש והבריאות הפיזית. השאלה כיצד תפיסת המציאות,רגשות, מחשבות והתנהגות הקשורות לmind ול-"state of mind " , יכולות להיקשר למצבי חולי ובריאות.                    כיצד דחק (stress) פסיכולוגי או חברתי, יכול להשפיע על התפתחות מחלה או על היכולת להיחלץ ממנה?. בהסתכלות הוליסטית על שלמות הגוף ,אנו מניחים לאחדות כל האיברים והמערכות בגוף וכי לא ניתן להפריד בכל הרמות המתבטאות במישור הפיזי מרמת התא ועד לאורגניזם השלם, מאחר ואלה מהווים חלק ממנו ומרכיבים אותו ולכן משפיעים ומושפעים זה מזה. אבל המישור הפיזי הנקלט באיברי החושים – החומר, מקבל את הצורה של מחשבותינו ורגשותינו. מחלות, מצוקות וסבל, עשויים לשמש כמנוע התפתחותי של האדם בהיותם מאפשרים לפתוח חלון לעולם הפנימי של האדם.המחשבה הינה הכוח שיכול ליצור צורה מתוך חומר חסר צורה. החומר החושב מקבל את הצורה של מחשבתו ונע בהתאם. כל צורה או תהליך הנראה בטבע הם הביטוי הנראה לעיין של המחשבה בתוך החומר החושב. הגוף מכיל כ- ‎10-100×10¹²‎ תאים שחייבים להיות מתואמים בעזרת רשתות תקשורת . הרשתות הפיזיות כוללות את מערכת הדם, הלימפה מערכת העצבים וכן מערכות אנרגטיות המאפשרות את זרימת האנרגיה, איזון וכיול עדין לכל איבר ותקשורת לכלל הגוף. מכאן שיש קשר הדוק בין דפוסי מחשבותינו (התודעה שלנו) למצבנו הנפשי והגופני. בהסתכלות הוליסטית: האדם, מערכת המקיימת זרימה אנרגיה מתמדת, בין כל חלקיה. למחלות גופניות השפעה על המצב הנפשי ולמצב הנפשי השפעה על מצבו הבריאותי. בעיה גופנית עלולה לנבוע מחוסר איזון רגשי, ובעיה רגשית מחוסר איזון גופני. אמונות מגבילות סוגרות לנו את מרחב האפשרויות הבלתי מוגבל שמציע היקום.                   האדם יצור חברתי, המקום הרגשי  קשור קשר הדוק עם מצבו הפנימי הגופני והחברתי של הפרט. הרגשות הן הסימפטומים שמעלים את מקור הבעיה אל מעל פני השטח. מתחת לפני השטח השאלה הנשאלת היא איך אנו תופסים את העולם ומבינים אותו . תפיסת המציאות וההתמודדות אתה משפיעה על גופנו. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הוכיחו כי יש קשר הדוק בין מצבים של דיכאון, עצבות וייאוש ממושכים ,חרדה וסטרס לבין מחלות קשות והזדקנות מואצת.

ארגון הבריאות העולמי קבע שהדיכאון יהיה המחלה הנפוצה ביותר בעולם. "בעוד שכיחותן של מחלות אחרות הולכת ויורדת, מספר הלוקים בדיכאון הולך וגדל". ל- 35% מהמבקרים אצל רופאים, שהתלוננו על בעיות גופניות היו רמות משמעותיות של חרדה ודיכאון. 85-95% מהמאובחנים בדיכאון/חרדה – פונים בתחילה בשל תלונות גופניות, תסמינים סומאטיים כחלק מדיכאון/חרדה. דחק -מונח המציין תחושת מצוקה הנובעת מפגיעה במצב האיזון, כתוצאה מגירוי חיצוני מוחשי פיזי או פסיכולוגי, המתקיים רק בתודעתו או במחשבתו של אדם, הנתפס כמסכן או מאיים על האדם. דחק הוא התגובה שלנו לאירוע הנובעת מתפיסתנו את יכולתנו להתמודד עמו.                                                                              האנס סלייה מצא שיש שלושה שלבים מובחנים (GSA) בתגובה לדחק בבע"ח שונים.
שלב ראשון – אזעקה -הגוף במצב מוכנות:תגובת "הילחם או ברח"- fight or flight חלק ממנגנון הישרדותי – המכין להתמודד פיזית עם איום או סכנה מיידית.
שלב שני – התמודדות/התנגדות- התמודדות מול הגירוי וניסיון להכריעו.
שלב שלישי – אפיסת כוחות-אוזלים משאבי הגוף להתמודד עם הסכנה ולתפקד כראוי.

המוח הוא זה שמתחיל את תגובת הדחק, והוא זה שגם יכול לעצור אותה. המוח אינו מבחין בין גורמי דחק פיזיולוגיים (כאב), רגשיים (צעקו עליך) או דמיוניים (דאגה). התגובות לדחק מתחלקות לתגובות פיזיולוגיות ולתגובות פסיכולוגיות. בהתאם לעולמנו הרגשי אפשר להבין איך כל היבט מזין את השני: עוררות פיזיולוגית תורמת לתחושת החרדה ולהפך.                                                                      לכל מצבי הלחץ ניתן להגיב ב-3 דרכים (3 ה-Fים) :Freeze ,Flight, Fight. תגובת הגוף לדחק היא הפעלה של ציר ה-HPA, מערכת התגובה העיקרית המשלבת את ההיפותלמוס, היפופיזה ולבלוטת יתרת הכליה, המהווים את חזית התגובה לדחק. ההיפותלמוס מווסת את פעילות הגוף דרך זרם הדם ולא באופן ישיר דרך קשרים עצביים.מכוון את בלוטת יותרת המוח לייצר הורמונים כמו ACTH  המגיע דרך הדם וגורמים לה לשחרר את הורמוני ה"דחק" לדם. אדרנלין, נוראדרנלין, קורטיזול וקורטיזון שתפקידם להכין את גוף האדם להתמודדות ולמלחמת הישרדות קצרת זמן, במחיר תשלום גבוה על חשבון תהליכים של שמירה על בריאות ואיזון פעילות מערכות הגוף השונות. קורטיזול ואדרנלין  משפיעים על התגובה החיסונית דרך קולטנים על פני תאי חיסון. אדרנלין, מכין את הגוף לפעולה מיידית, מגרה את מערכת החיסון. אחד מתפקידי קורטיזול וההורמונים הקשורים אליו (גלוקוקורטיקואידים), לשמש דווקא בתהליכי מָשוֹב (feedback) כדי לשמר אנרגיה על ידי שיכוך והפחתה בתגובות החירום של הגוף כאשר אלה כבר אינם נחוצים יותר. רמות מוגברות של קורטיזול מסמנות למוח לגרום ל"כיבוי" של התגובה החיסונית המאיימת להיות מוגזמת ומגיבה ביֶתֶר. דחק עלול להזיק לתפקוד מערכת החיסון, וכך להעלות את הסיכוי להפרעות קשורות-חיסון. ישנם ראיות שדחק (stress) קשור לדיכוי תפקוד מערכת החיסון.אנשים מדוכאים הם בעלי פעילות נמוכה יותר של תאי NK תאי החיסון המוגדרים כ-Natural killers בהשוואה לאנשים בריאים בנפשם, יתכן שבהשפעת רמת הקורטיזול הגבוהה בדמם. מסתבר שעקה חברתית (social stress) עלולה אף להיות משמעותית יותר מעקה גופנית. לאורך הזמן גורמים הורמוני הדחק לעיכוב פעילות תאי הדם הלבנים ובכך מדכאים את מערכת החיסון.             בדחק ממושך האדרנל מפרישה את הורמוני הסטרס  הגורמים לעיכוב פעילות תאי הדם הלבנים ובכך מדכאים את מערכת החיסון. ציטוקינים (Cytokines) הם חלבונים קטנים אשר מהווים את הבסיס לתקשורת בין תאי מערכת החיסון ובין תאים השייכים לרקמות הגוף, כולל תפקודי המוח ומקשה בכך על התמודדות לאורך זמן. מצד אחד החלשת מערכת החיסון עיכוב הפעילות ומערכת החיסון מצידה מפרישה חומרים המדכאים את ההיפותלמוס וההיפופיזה ומגבירים את תחושת הדיכאון וחוסר היכולת להתמודדות. נמצא שתרופות נוגדות דלקת משפרות את מצב הרוח ותרופות אנטידיכאוניות משפרות את המצב הפיזי. גילוי הקשר בין נוירוטרנסמיטרים והמערכת החיסונית חשוב מכיוון שמצבים רגשיים שליליים, כגון חרדה ודיכאון, יכולים להשפיע ברמת הנוירוטרנסמיטרים. דחק עלול להשפיע על הבריאות על ידי יצירת גירוי יתר כרוני של מערכת העצבים הסימפטתית או האדרנל. התגובה האינסטינקטיבית הישרדותית לאיום (הפיזי, האינטלקטואלי, הרגשי והחברתי) גורמת לשחרור אדרנלין וקורטיזול המאפשרים להילחם באיום או לברוח ממנו .מערכת העצבים הסימפטטית – (fight or flight) מתמודדת עם עתות חירום, לחץ ואיום פתאומי. מנתבת את האנרגיה לשרירי השלד לתגובה פתאומית ומהירה, הפסקת עיכול, שינויים בזרימת הדם, כיווץ של כלי דם בעור, הרפית שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין ועוד. או במצב ה-Freeze : הפער בין הריצה הפנימית המטורפת הפחד והאימה הקשורים אליה ובין חוסר היכולת של האדם בפועל לפעול באפן ספונטאני ויעיל. ההשתהות במצב האי-תזוזה מתקשרת לתחושת חוסר אונים ותקיעות. כל מחשבה גורמת לשחרור של חומרים בגוף. שחרור החומרים בהתאם לתפיסתנו את המציאות משנה את הרגשתנו ונושאות איתן שלווה, שמחה, מבוכה או כעס המתבטאים בכל תא בגופנו. באותו זמן שרירי הגוף מגיבים בהתכווצות או הרפיה, הדופק ולחץ הדם משתנים, מערכת העיכול מגיבה בהתאם לרגש שעלה.                                                                         במצבי רגיעה, מערכת החיסון פועלת במיטבה. בנוסף אנו חשים יותר פתוחים, יותר יצירתיים ויותר מחוברים לאנשים סביבנו.                                                                                                   דוגמא להשפעת האמונה והתקווה על הבריאות -אפקט הפלסבו. ד"ר הנרי ביצ'ר  איחד ב- 1955, 15 מבדקי תרופות קליניים. מתוך 1,082 מטופלים, למעלה משליש החלימו ממחלותיהם לאחר שקיבלו – גלולת סוכר. אפקט הפלסבו מייצג את הקשר ההדוק שבין המוח לגוף, וכי עצם האמונה בכוחה של התרופה גורם לגוף להתחיל בתהליך הריפוי העצמי.  במצבי מתח, יש ירידה בכוחה של מערכת החיסון ואנו חשופים יותר לגורמי מחלה כמו וירוסים וחיידקים, אך גם חשופים יותר למטען הגנטי שלנו. התגברות של הנטייה הגנטית תתרחש בהתאם למחשבות ולרגשות שלנו הגורמים להפרשת חומרים בהתאם. ללימפוציטים (תאים ממערכת החיסון) יש קולטנים עבור מספר נוירוטרנסמיטרים, כך שיוכלו לקלוט מסרים ממערכת העצבים, אשר יכולים לשנות את הדרך בה הם פועלים. בדחק מתמשך יש בחילוף חומרים מהיר בהיפוקמפוס, התאים שם נעשים יותר רגישים לרעלים ולנזק, הם נפגעים ומתים. עליה מהירה בהורמון קורטיזול גורם להפרעה בלמידת דברים חדשים, והפרעה בשליפת זיכרונות קיימים בזיכרון ארוך הטווח ה"רגיל", זו גם הסיבה שבמשברים חמורים ולחץ גדול אנשים מבולבלים.
דחק קשור ל- 6 גורמי מוות מובילים: מחלות לב, סרטן, מחלות ריאות, תאונות, שחמת כבד והתאבדות. 43% מהמבוגרים סובלים ממחלות הנגרמות מדחק, 80%-70% מהבעיות הבריאותיות מואצות או מוחמרות כתוצאה מלחץ רגשי: מחלות לב, יתר לחץ דם, מיגרנה, כאבי גב כרוניים, בעיות נשימה, לופוס, אלרגיות, סרטן. הפרעות חיסוניות, סכרת (II),…הפרעות במערכת העיכול (כיב, בחילה, הקאה, שלשול, תסמונת המעי הרגיש), מחלות עור, בעיות שיניים וחניכיים, הפרעות עצביות: סחרחורת, עקצוצים , חוסר תחושה, הפרעת חרדה, פגיעה בריכוז ובזיכרון. הגוף בזמן סטרס מגיב בתגובת "הילחם או ברח", אלא שהוא "נתקע" שם ואינו מצליח לחזור למצב מאוזן למרות שהסטרסור מזמן עבר, גורם לחרדה מתמשכת ולחוסר מוטיבציה. תופעות המתלוות לרוב לדיכאון וקשורות גם לדחק הן אובדן תיאבון, אובדן חשק מיני, לחץ דם גבוה, רמות גבוהות של שומנים….

תפיסת המציאות וההתמודדות אתה משפיעה על ההתנהלות הגופנית שלנו. מחלה או בריאות הם רק קצה הקרחון, כדי להבין את הסיבות להיווצרותם, עלינו להביט אל מתחת לפני השטח. היקום “שבחוץ” אינו אלא השלכה של המחשבה “שבפנים”. רובנו מעדיפים להאמין שהסיבה למחלה מקורה רק בסביבה החיצונית ואינה קשורה למחשבותינו, רגשותינו והתנהגותנו, מעדיפים להניח כי המחלה היא תורשתית מזיהום…. למעשה היכולת שלנו להתמודד עם המצבים השונים היא זו המאפשרת חולי או בריאות. מאחר ומה שקובע את תחושותינו והרגשותינו אינו האירוע או ההתנהגות של הזולת, אלא הפרשנות לאירוע שנעשתה על-פי דפוסי החשיבה הבסיסיים שלנו. המאפיינים האישיותיים והגופניים של האדם הם אלו שיקבעו אם וכיצד יתבטא מצב הדחק אצלו. אנו מסוגלים לשנות את הביולוגיה שלנו באמצעות מחשבותינו ורגשותינו!. כשאדם משנה את תודעתו ,מערכת החיסון והבריאות מתחזקת, היכולת שלו לברוא מציאות מיטיבה עבורו גוברת.