בהסתכלות הוליסטית האדם הוא מערכת אנרגיה מורכבת רב רובדית המשתנה כל הזמן. תהליכים בו-זמניים של חומר ורוח המתקיימים בהווייתנו הגופנית והרוחנית, משפיעים זה על זה ומצביעים על כיוון ההתפתחות של כל אחד מאתנו. המערכת מקיימת זרימת אנרגיה מתמדת, בין כל חלקיה. היטיב לבטא זאת היפוקרטס שאמר "חשוב יותר לדעת איזה מין אדם נושא את המחלה, מאשר לדעת איזו מחלה יש לאדם" בהתייחסו למורכבות הגדולה של האדם.
רובנו מעדיפים להאמין שהסיבה למחלה מקורה רק בסביבה החיצונית ואינה קשורה למחשבותינו, רגשותינו והתנהגותנו. מעדיפים להניח כי המחלה היא תורשתית או כתוצאה מזיהום….אולם למעשה היכולת שלנו להתמודד עם המצבים השונים היא זו המאפשרת חולי או בריאות. הזנת המערכת האנרגטית על כל רבדיה, מאפשרת לברוא בריאות מיטיבה. בריאות אינה מצב סטטי אלא תהליך מתמשך של התאמה לדרישות המשתנות של החיים. כל ביטוי סימפטומטי של חולי באחד מהרבדים ניתן לזיהוי כפער בין מקומו של האדם בפועל לבין המקום המתאים לו והנכון לו. תהליך הריפוי הוא תהליך של גילוי עצמי דינמי ומתמשך של צרכי ההזנה האישיים המאפשרים את הגדילה  של האדם.

אם נסתכל על בסיס המערכת נראה שניתן לתאר את האדם באמצעות שתי צורות ביטוי: אנרגיה וחומר.  כל חומר אוצר בתוכו אנרגיה!- את היכולת/האפשרות לחולל שינוי. מלכתחילה האפשרות לשינוי והתמרה הינה תכונה בסיסית של החומר והיא המאפשרת את ההגשמה וההתנסות דרך חוויה – את ההיענות האינסטינקטיבית לכל מצב.
עולם החומר מאופיין בתהליכי שינוי מתמשכים הבאים לידי ביטוי בדחיסות החומר ובממד הזמן. האדם משפיע ומושפע מסביבתו, ונראה שחלק גדול מקשייו כמו גם מכוחותיו נובעים מאיזון או מחוסר איזון בין עולמו הפנימי וסביבתו. המצב החומרי ביקום משתנה כל הזמן דרך מערכות של יחסי גומלין.        הרובד הפיזי של כל קיום על פני כדור הארץ מתחיל בקשרים כימיים. בבסיס יחסי הגומלין מצויה השאיפה של כל אטום להיות ברמה האנרגטית הנמוכה ביותר. אטומים נוטים לקבל או לתת אלקטרונים ע"מ להשיג קליפת אלקטרונים אחרונה מלאה ובכך להגיע ליציבות, למצב אנרגטי נמוך ולא מעורער עושים זאת ע"י מסירה וקבלה של אלקטרונים בין האטומים או שיתוף אלקטרונים בין האטומים – מקור לחסר והשאיפה למלאות. כלומר מלאות – שובע, הזנה מלאה זו השאיפה בכל הרמות דרך מערכות של נתינה וקבלה מאפשר מילוי ויציבות. באדם שהוא חלק מעולם החומר, מתקיימים בן זמנית בנוסף לרובד הפיזי, גם הממד הנפשי והרוחני, המייחד אותו ומאפשר לו לחוות את העולם בצורה מורכבת ומופשטת יותר (מותר האדם מן הבהמה). ואם נחזור לחיי היום יום שלנו רובנו שואפים למלאות ברבדים השונים של החיים, אותה מלאות המספקת שובע ורגיעה, אבל מכיוון שבטבע אין עצירה ואין קביעות הרגיעה והשובע זמניים. השאיפה לשובע ומלאות היא הבסיס למערכות נתינה וקבלה, לחוסר הסיפוק בחיינו ומה שמניע את יחסי הגומלין בין אורגניזמים והאדם בפרט בהיותו מערכת מורכבת רב-רובדית. בטבע השאיפה ליציבות ולאיזון ולרמה אנרגטית נמוכה היא זאת שמניעה תהליכים, אבל יציבות וחוסר שינוי אינו חלק מתהליך החיים שאינו מתקבע אלא בזמניות שלו לצורך החוויה המתהווה. תהליכים ביולוגיים בגוף יוצרים שדה אלקטרומגנטי המאפשר את השינוי בחומר, מאפשר ליצור ולברוא שילובים חדשים היכולים להופיע כל הזמן באינסוף אפשרויות ביטוי. עולם בתנועה מתמדת בין הקבוע והמשתנה, בין הנסתר לנגלה, בין חוסר למלאות, עולם תהליכי, יצירתי ומשופע באפשרויות ביטוי. ההתנסויות שלנו, הופכות לביולוגיה שלנו. כל זמן שיש שינוי, התמרה, וחוויה דרך התנסות החיים ימשיכו.

אנו מעצבים את עצמנו באמצעות הרחבת מעגל האפשרויות ,הבחירות, והמעשים שלנו. נתקלים בעולם החיצוני כפי שהוא מעובד בידי המנגנון הנוירולוגי והפסיכולוגי שלנו. לתפיסות העצמיות המגבילות תפקיד חשוב בהתפתחות שלנו. אנו "אוסף של תפיסות" שבעזרתן אנו "תופסים" את העולם. אמונות/תפיסות מגבילות סוגרות לנו את מרחב האפשרויות הבלתי מוגבל שמציע היקום. נקודת המבט האנושית מושפעת ממצב המודעות של האדם ברגע נתון של זמן, מהאמונות שלו, ומהתכנות שלו. אם נסתכל כל ילד לעומת הבוגר נראה שילד שמח כשטוב לו וכשלא טוב לו – בוכה, נאמן לרגשות שלו כי ההתכוונות שלו רגשית. מתי אנחנו מתנתקים מהחיבור לרגע ולעולם הפנימי, ומאבדים את התום והשמחה? כשנכנסת לחיינו מערכת הכללים של מה ראוי ומה לא ראוי, מה צריך ומה לא צריך להיות. המנגנון הרגשי שבנו, שהודחק עם השנים, מתכהה וטומן בחובו אלפי התניות וכללים.

האדם הינו מערכת אנרגטית רב רובדית המשתנה כל הזמן. לעולם הפנימי שלנו – 4 חלונות הסתכלות ראשיים /חלונות הזדמנות ראשיים (המשקפים את התפיסות העצמיות) דרכם אנו חווים את החיים האלה: "החלון" הרוחני, "החלון" המנטאלי, "החלון" הרגשי ו"החלון" הפיזי. כשאנחנו מדברים על חיבור לארבעת הרבדים אנחנו מדברים על הזנה.

עכבות שנובעות ממסקנות, דעות, אמונות וקביעות, לגבי כל אחד מ- 4 הרבדים – חלונות ההסתכלות של הנשמה בגוף, שדרכו/דרכם מתבטאים החיים בעיקר, יגרמו לחסימה ולמידה וישתקפו דרך גופנו המשמש כמעין מראה על מה שמתחולל בנפשנו. גם ה"מציאות" הנתפסת בתוכנו משקפת תבניות ודפוסי חשיבה אישיים. איזון מתאפשר דרך הזנה של כל רובד בנפרד תוך זרימת אנרגיה מתמדת בין הרבדים השונים ומתבטא במצב של בריאות והרמוניה.
הרובד הפיזי  – החומר, הוא הנגיש ביותר. הביטוי הפיזי – הגוף, מכיל אנרגיה ברמת דחיסות גבוהה, מוזן דרך המזון הפיזי ומאפשר את יצירת השדה האלקטרומגנטי ותהליכי החיים אוצר בתוכו אנרגיה המאפשרת את החיים. החלון הפיזי -הגוף עצמו,עולם חמשת החושים המאפשר הוצאה מן הכוח אל הפועל. חסר בעולם הפיזי יכול לגרום לפגיעה בגוף עצמו ובעולם חמשת החושים (נכויות שונות), בהוצאה מן הכוח אל הפועל, חוסר מימוש עצמי, רעב מתמיד, עיסוק מופרז בגוף.

החלון הרגשי/תחושתי– באמצעותו מתמלאת פנימיות האדם בתוכן בעל אופי חוויתי.חלון זה מכיל רגשות אנושיים קיומיים הקשורים לאגו כגון: אהבה, כעס, חמלה, ידידות אבל גם רגשות יקומיים בחיבור שלנו למקום האחדותי הקשור לזרימה בלתי פוסקת, להיענות בלתי פוסקת אינסטינקטיבית מולדת בתוכנו, המאפשרת יחסי הגומלין האלה בתוכנו ובינינו לבין השאר. חסר בעולם הרגשי יכול לגרום לדיכאון, פגיעה, כעס, תסכול, חרדה, בושה, אשמה, עצבות ועצבנות, מצבי רוח משתנים, ביקורת שלילית, חוסר הערכה עצמית, ריצוי, התגוננות, ביישנות, הימנעות מאנשים ומצבים, הזנחה עצמית, תוקפנות, הסתגרות, אכילת יתר, עישון ושתיה מוגזמים, הלקאה עצמית, או בעיות בתקשורת.
היחידה העצמאית זקוקה לאגואיזם ולנבדלות כדי לצמוח ולעשות את תפקידה, אך גם מודעות לתפקידה במערכת ולחוסר היכולת שלה להתקיים בנפרד לחלוטין. כולנו יצורים חברתיים הזקוקים להרגיש נאהבים. תחושת אינטימיות ושייכות חשובות ביותר לאהבה עצמית, לתחושת שייכות, בטחון בקיום וביקום זאת מאחר והאדם הוא ייצור חברתי.

החלון השכלי – מאפשר הבנה, ניתוח, והקשה. יוצר דפוסים מחשבתיים ומסיק מסקנות. חסר בעולם השכלי יכול לגרום לקשיי ריכוז, דאגה, בושה, בלבול, שכחה, הערכה עצמית נמוכה, קושי וקשיחות בקבלת החלטות.

החלון הרוחני – ניצוץ החיים המאפשר חיבור למהות הפנימית. המאפשר גדילה פנימית וצמיחה רוחנית, הבנות עמוקות והמשך דרכנו מתוך בהירות, ידיעה ושמחה, עם התוכנית לחיים אלה, והאופציות להגשמה דרך חוויה. חסר בעולם הרוחני  יכול לגרום לתחושת בדידות, אובדן דרך ותכלית החיים, פחד מנטישה, תחושת קורבן, תחושת נבגדות, אשמה ובושה.
בהסתכלות הוליסטית, האיברים השונים משקפים דפוסים אנרגטיים שונים המאפשרים לפוטנציאל להגשים את עצמו בהתאם למקום המתאים והנכון לאדם. בתוך גוף האדם, נמצאת האנרגיה בכל תא ותא, והיא אמורה להיות מאוזנת וזורמת. כאשר מצב זה מופר לכוון זה או אחר, יתעוררו לפעולה מנגנונים מווסתים אוטומטיים, בין אם אלה מנגנונים גופניים ובין אם אלה מנגנונים התנהגותיים. ארבעת הרבדים פועלים בו זמנית באמצעות מערכת החיסון, ובאים לידי ביטוי דרך הקשר הפסיכוסומטי המשקף את המצב של כל אחד מהם ואת מידת שיתוף הפעולה ביניהם. מערכת חיסונית בריאה ומאוזנת מבטאת את עצמה דרך הסתגלות למצבים שונים. למעשה, יכולת ההסתגלות של האדם היא האיכות הבסיסית הקובעת את חוסנה של המערכת החיסונית!!!

מאחר ובילדות אנו מצויים בתהליך גדילה והתפתחות מואצת, אנו זקוקים למציאת ההזנה המתאימה לכל הרבדים שתאפשר בנייה הולמת ונאותה, תוך יצירת יחסי גומלין בינינו וסביבתנו. תקופת הילדות קריטית ליצירת נקודת המבט הסובייקטיבית של הפרט הניזון מדפוסים הנרכשים בילדות, מגירויים חיצוניים ומ"תרגום" העולם. תחושת המציאות שלנו מסוננת דרך מסנני העולם הפנימי שלנו ובכך אנו מייצרים את עצמנו בהתאם למה שאנו חושבים על עצמנו ומייצרים את העולם הסובב אותנו בהתאם למה שאנחנו חושבים עליו, קרי הגשמת פוטנציאל הייחודי לנו, כיחידה עצמאית המובדלת מסביבתה, ואשר חווה הגשמה דרך חוויה בתוך העולם הסובב אותה.