הגבול הביולוגי – קביעות משתנה

היקום הוא שדה אנרגיה, "מקום" התרחשות האירועים הפיסיקליים והוא אינסופי. המושג שדה, מדבר על השפעות הדדיות בין גופים אשר אין ביניהם כל קשר פיזי. שדה אלקטרומגנטי שמתקדם במרחב כגל יכול (תיאורטית) להתפשט עד אינסוף.

לכל גוף יש שדה אנרגיה עצמי אינסופי. יש צורך לתחום את גבולות המערכת – אותו מרכיב בעל גבולות או קווי מתאר המאפשרים להתמקד במה שאנחנו רוצים לבדוק ביחס לסביבתה.

באדם- ע"מ לתחום חוויה, המוגדר כמצב של התרגשות עמוקה ממצב או פעולה המשאירה רושם על החווה אותה, יש צורך בגבול שיהווה מסגרת או יחידת מבנה לתהליכים שבאינטראקציה עם העולם. הגבול הביולוגי הוא אמצעי תיחום החוויה בעולם החי. בעולם הטבע, כל יחידה תחומה בגבול המאפשר חיבור לעולם. החיבור מתקיים החל ממבנים תאיים (אברונים), ועד לאורגניזם או חברה.  בכל רמת ייחוס שנבחר, העקרונות הם זהים.

ממברנת (קרום) התא תוחמת את גבולות התא ומאפשרת את קיומו כיחידה עצמאית ומובדלת מסביבתה. מבחינה בין מה שנכלל במערכת לבין מה שמצוי מחוצה לה, ומאפשרת להתעלם מהמרכיבים האחרים. המודל המתאר את הממברנה הביולוגית הוא מודל ה"פסיפס הנוזלי". המודל מתאר ממברנה שיש לה רמת נוזליות/קשיחות המאפשרת חדירה בררנית, מונעת חדירה לחומרים מסוימים ומאפשרת העברה בתנאים מסוימים לחומרים אחרים, זאת בעזרת מבנים מיוחדים. לכן, הגבול הביולוגי הוא יותר קווי מתאר – קבוע אך גם משתנה בתנועה מתמדת -זירת התרחשות של פעילות בלתי פוסקת.מבנה ותפקוד המאפשר חילוף חמרים בין הפנים והחוץ, אבל גם אחיזה וקשר עם תאים שכנים – כלומר, יחסי גומלין.

הגבול הביולוגי – קווי מתאר בעלי התנהלות של חיים. קיימת זרימה, שינוי ושחלוף המאפיינים את החיים. התרחשות של פעילות מתמשכת הכוללת מעבר בררני של חומרים דרך משאבות ונשאים על פני הממברנה, חילוף חומרים, יצירת אנרגיה, העברת מידע ותקשורת, עיגון, היכרות בין תאים תוך כדי שינוי מתמיד. הגבול התוחם את המערכת מאפשר לה קיום כיחידה עצמאית ומובדלת מסביבתה המצויה תדיר ביחסי גומלין עם סביבתה. יחסי גומלין הינם צורך מובנה בכל חי.  מתרחשים בגבול שבין גופים.

הגבול מייצר נפרדות כדי לאפשר את האחדות. זו היא דואליות שמובנית בטבע.

הגבול וההפרדה הם הבסיס לקיום. הגבול מאפשר הפרדה מן השאר – ייחוד. הייחוד מאפשר בעזרת קיומו של מרכז, של גרעין, של עמוד שדרה שמחזיק את כל המבנה התאי/ האישיותי או כל מבנה אחר. ללא גבולות הממברנה, התא היה מתפרק, נוזל התא היה זולג החוצה ונספג בתאים אחרים והגרעין היה מת. התא לא יכול להתקיים ללא גבולות התא(!). באדם- הגבול התוחם את העצמי ומאפשר יחידה עצמאית ומופרדת מסביבה הוא העור הפיזי, שומר על השלמות והזהות הנפרדת, שהוא לכאורה סופי, עם זאת, לכל גוף יש שדה אנרגיה משל עצמו, שהוא אינסופי.

האורגניזם החי חווה גבול שאינו סופי! ניתן לדבר על גבול  גם בקשר לתחושת ההגדרה העצמית של האדם: האמונות שלו, הערכים שלו, ההתנהגות שלו. גבול זה חוצץ לא רק מבחוץ פנימה אלא גם מבפנים החוצה, שומר שלא תהייה זליגה, שלא תאבד האישיות/האגו, אך גם שלא תהייה חדירה לא רצויה פנימה. כל אדם – הוא פרט יחיד ומיוחד, שמזין את עצמו דרך החוויות שלו. הפרט עובר את מסעו הייחודי כחלק מן הכלל, מרשת גדולה.

אנו זקוקים לאהבה עצמית על מנת לאהוב את עצמנו כיחידה ייחודית בעלת תרומה לאחרים , אבל פתיחות הכלה ואהבה גם לסובב אותנו. כשאנחנו מרוכזים רק בעצמנו אין ביכולתנו לפתח מערכות יחסי גומלין עם פרטים אחרים. בדיוק כמו שכל תא ממלא את תפקידו כחלק מרשת עצומה של תאים המרכיבים את האורגניזם, כך גם כל אחד מאתנו תחום ע"י העור – ומתאפשר קיום כיחידה עצמאית ומובדלת מסביבתה (תוחמת גבולות חוויה). זקוקה לאגואיזם ולנבדלות כדי לצמוח ולעשות את תפקידה, אך גם מודעות לתפקידה במערכת (החברתית וכיו"ב) ולחוסר היכולת שלה להתקיים בנפרד לחלוטין.
למימוש של היחידה העצמאית יש צורך באותנטיות ואומץ לב. אותנטיות כפעולת הדיוק להפצעת העצמי ואומץ לב מאפשר את הדיוק והכיול לביטוי העצמיות, ביטוי הפוטנציאל שבנו, ביטוי הרוח החופשית שלנו.הגבול תוחם את הזהות העצמית (העצמי) ובאמצעותו נקבע מה שייך לפרט. הגדרת העצמי קובעת את אופי הסובייקט ואופייה של חווית הקיום האנושי. כפרט בתוך הסובב אנו מצויים בעימות תמידי בין הצורך לביטוי עצמי אל מול הצורך להשתייך וצורך בביטחון.

בתפיסה ההוליסטית, ישנו קשר בין האיברים הפנימיים (תיחום איזור מבני תפקודי) לאספקט הרגשי והרוחני שלהם. מחלות הקשורות לחוסר איזון בהצבת הגבולות שלי, העצמיות שלי אל מול הסובב יכולות להתבטא במחלות כמו: סרטן, מחלות דרכי הנשימה, מחלות מערכת השלד, מחלות עור, מחלות הקשורות לדימוי גוף.

ועולות שאלות: היכן פוגש אותך נושא הגבול  בחיי היום-יום? מה קורה במפגש בינך לבין העולם החיצוני? איפה הגבול של המרחב הפיזי והנפשי שלך? מתי נכון להגיד "לא"? מתי להגיד "כן"?איך לקבל "לא" בלי להיעלב? כמה כדאי ללכת מעבר לגבול היכולת? מתי את/ה מאפשר/ת לגבולות להתרחב, להשתנות להבנות מחדש? …