נתינה וקבלה
הפקת האנרגיה ביצורים החיים דומה לעקרון פעולת סוללה חשמלית. בחיבור למעגל חשמלי האנרגיה הכימית מהחומרים בסוללה הופכת לאנרגיה חשמלית, המתבטא כזרם חשמלי, כתנועה מכוונת של חלקיקים טעונים מטען חשמלי (יונים או מולקולות), כשמס' האלקטרונים בהם שונה ממספר הפרוטונים.  זרם חשמלי נוצר באמצעות הבדלים בנטיית חומרים שונים למסור ולקבל אלקטרון – נתינה וקבלה. אטומים נוטים לקבל או לתת אלקטרונים ע"מ להשיג קליפת אלקטרונים מלאה .

חוסר ומלאות
מקור החסר ומילוי – הקשרים בין האטומים נוצרים על ידי כוחות אלקטרומגנטיים הנגרמים מהשאיפה של כל אטום להיות ברמה האנרגטית הנמוכה ביותר- יציבות דרך המלאות. האטומים בטבע שואפים להיות יציבים כמו גזים אצילים (קליפת ערכיות מלאה). אין להם נטיה להתחבר עם שאר היסודות "פשוטי העם". האטומים מנסים, לפיכך, בדרכים שונות, להביא למילוי קליפת ההתקשרות. כלומר מלאות – שובע זו השאיפה בכל רמות הבריאה.

קשר כימי – הבסיס ליחסי קרבה ומרחק, הבסיס ליחסי גומלין המרכיבים את הרקמה העדינה של תנועת החיים. הקשר מתאפשר כשמתקיים איזון בין כוחות המשיכה החשמליים לבין כוחות הדחייה של החלקיקים המרכיבים את החומר.
הדרכים השכיחות לכך הן:
1. מסירה וקבלה של אלקטרונים בין האטומים (קשר יוני).
2. שיתוף אלקטרונים בין האטומים (קשר קוולנטי).

הצורך במילוי יוצר קשת רחבה תדרים הקשורים לתחושת חוסר והחיפוש אחרי מילוי. קיימות מערכות המבוססות על קבלה ונתינה בדרגות שונות. בבסיס הקשרים יחסי גומלין הנעים בין תלות/שיתוף – קשר קוולנטי, לבין עצמאות מוחלטת – קשר יוני.

הבסיס הכימי למערכות הנתינה והקבלה מיוצג בחוק האוקטט– אטומים מגיבים זה עם זה על מנת להשיג 8 אלקטרונים בקליפה החיצונית, בדומה לסידור האלקטרונים בקליפה החיצונית של גזים אצילים,על מנת להגיע ליציבות. החוק אומר שאטום שבקליפתו האחרונה מצויים עד 3 אלקטרונים, הם נמסרים. אטום שבקליםתו ההאחרונה 5-7 אלקטרונים, מקבל אלקטרונים למילוי הקליפה. קשר יוני הינו סוג של קשר כימי בין יונים בעלי מטען חשמלי חיובי (קטיון) ובעלי מטען שלילי (אניון). מטען החשמלי של האטום נקבע על פי כמות האלקטרונים שחגים סביבו ביחס לכמות הפרוטונים שבגרעין שלו. עודף אלקטרונים נותן מטען שלילי וחוסר נותן מטען חיובי. 
בקשר יוני יש אחד שמקבל ויש אחד שנותן. הם יכולים להתקיים זה לצד זה כמו בקשר מתכתי אבל יכולים להיות מופרדים לחלוטין ואין קשר ביניהם, קשר כזה בהתנהגות האנושית במערכות יחסי הגומלין מאופיין ע"י דפוסי התנהגות כמו אגואיסטיות, אגוצנטריות וצורך בגבולות ברורים.
בקצה השני של הקשרים הכימיים מצוי הקשר קוולנטי – סוג של קשר כימי בין יסודות ותרכובות על בסיס של שיתוף אלקטרונים. הבסיס ליצירת קשר קוולנטי הוא הנטייה של אטומים מסוימים להגיע למצב נטרלי של אטום גז אציל על ידי הוספת אלקטרונים בשיתוף עם אטום/אטומים אחרים. הקשר הקוולנטי הוא קשר מספק. מספק באופן זמני שקט והרגעה. כל אחד מהמצויים בקשר יודע את מקומו, יש מסלול מסוים  שאינו חורג מהמסלול המקובל. בבסיס הקשר הזה  יחסי גומלין הנעים בין תלות מוחלטת לשיתוף מלא. בין אני תלוי באחר ליציבות שלי לבין "כל דבר אנחנו עושים ביחד"… בציור הבא נראה מולקולת מים המורכבת מאטום חמצן ושני אטומי מימן (בקשרים שיתופיים), ניתן לראות כי קליפות ההתקשרות מלאות ובכך מתאפשרת יציבות.

מעניין שהפחמן, היסוד המרכיב את החומרים האורגנים (4 אלקטרונים בקליפת ההתקשרות) יוצר קשרים שיתופיים בלבד עם תרכובות אחרות המאפשרות את החיים. מה שמרמז על בסיס ההתקשרויות בעולם שלנו כהתקשרויות של שיתוף. הוא מייצג את השאיפה לתחושת מלאות תוך כדי יצירת שיתופי פעולה, שיתופי פעולה המאפשרים ביטוי של כ- 10 מיליון תרכובות אורגניות בטבע. יחסים של שיתופי פעולה יכולים לנוע גם על אותה קשת שבין תלות /שיתוף לעצמאות,לתומך וניתמך,לעצלנות ולפסיביות.  יחסי גומלין המאפשרים תנועה ותגובה לשינויים מיידים והתאמה לסביבה חדשה כל פעם שהסביבה משתנה כמו קשרי ואן דר ואלס. אין אחיזה, אלא התאמה לשינוי בסביבה ויציבות לרגע נתון של זמן. יחסי גומלין שברמה גבוהה אפשר לראות בה הבנה שבשביל גדילה יש צורך להעזר באחר לא על חשבון אלא לעזור ולהעזר. מערכות הנתינה וקבלה יצרה יחסים שונים של יחסי גומלין המאפשרים יצירה וגדילה אל מול פירוק ושינוי ובכך מאפשרים לאין סוף צורות להתהוות תוך כדי שינוי-סדר-שינוי-סדר…
רק כ-5% מהאטומים בטבע הם אטומים בעלי קליפה אחרונה מלאה. בהקבלה לכך נוכל למצוא מיעוט אנשים האחראים להזנה מלאה בכל הרמות של עצמם ולוקחים אחריות מלאה על ההזנה שלהם.
הצורך במילוי יוצר קשת רחבה תדרים הקשורים לתחושת חוסר והחיפוש אחרי מילוי. מתקימות מערכות המבוססות על קבלה ונתינה בדרגות שונות. הצורך במילוי קיים בכל רמות הבריאה מהרמה המולקולרית ועד לרמת ההתנהגות. הזנה ומילוי, הרגשת הרעב המתמיד, הרגשת הריקנות, הרצון להזנה מתמדת בכל הרבדים, היא הבסיס לצורות ביטוי שונות שונות של התנהגות, כשהיא משולבת בשאלה נוספת מי האחראי להזנה בכל רובד? האם אני אחראי להזנה שלי או אני מצפה מהאחר שיעשה זאת עבורי?

כל האטומים בטבע שואפים להיות מלאים ויציבים כמו גזים אצילים. בטבע, השאיפה הזו היא זאת שמניעה תהליכים. אבל כדי שמשהו ינוע בטבע חייב להיווצר כל הזמן חסר על מנת שתהיה תנועה שתניע אותו לשאוף למילוי ואיזון מחודש. החוסר יכול להתבטא כחוסר סיפוק, לחיפוש מתמיד, לאי שקט מתמשך ובעקבותיו סקרנות מתמדת , לתנועה, לתשוקה המניעה לחיפוש, לגילוי ולמימוש. התשוקה הזו לחיפוש יכול להגיע מהחיבור של מרכז ההוויה, הנביעה הפנימית (הנשמה) או מהחלק המודע המוגבל (האגו), ואז התשוקה מתרכזת בסיפוק צרכים חיצוניים העונים על הצרכים ההישרדותיים לביטחון הנשען על החוץ. מרכזים שונים הפותחים קשת שונה של תנועה וחיפוש.יציבות וקבעון הינם חלק מתהליך החיים רק בזמניות שלהם, לצורך החוויה המתהווה, אבל לעולם אינם נשארים קבועים ומתמשכים.
כל זמן שיש שינוי, התמרה והתנסות החיים ימשיכו.