תודעה היא תוכנת היסוד שלנו- תוצאה של סך כל אמונותינו, ניסיון חיינו, הפרשנויות שלנו ומה שאנו רואים כאפשרי או בלתי אפשרי בחיים ובעבורנו.

החיים מבוטאים דרך הרכב כימי, מעברי אנרגיה, ויסות עצמי ותגובות לאותות חיצוניים דרך יחידת מבנה בסיסית – התא. החיים הם ביטוי של ארגון מסוים של חומר. לכל ביטוי מסוים יש מבנה וארגון חומרי המתאים לצרכי הביטוי התפקודי. כך למשל התהליכים המנטליים הם ביטוי של ארגון מסוים ושל פעילות מסוימת של מערכת העצבים ובעיקר המוח. הדרגות הגבוהות של התודעה האנושית, החשיבה והאינטליגנציה התפתחו מן המנטליות של בע"ח המושתתת על היכולת לתפוס, להתנסות, לזכור ללמוד וליצור ייצוגים מנטליים. היכולת ליצור רמות שונות של יחסי גומלין עם הסביבה מפתחת רמות שונות של יחסי גומלין. הרמה הגופנית חומרית ההישרדותית האינסטינקטיבית מתבטאת ביכולת הפיזית ההישרדותית לתגובה – יכולת ההוצאה מהכוח אל הפועל של הפרט. ייחודיותו של הפרט כיצור נבדל מסביבתו בעל יכולת תנועה והתגובה לסובב מתבטאת ברמות התפתחות שונות. רמות ההתפתחות כוללות רמות שונות של יכולת הסקת מסקנות ולמידה, אבחנה בינו ובין האחר ודרך הבנת הסובב, הכלתו וקבלתו של האחר עד לרמת ההבנה שכולנו ממקור אחד. בבסיס התודעה ההתפתחותית הגבוהה שכל אחד מאתנו בעל צירוף ייחודי – אחד יחיד ומיוחד כחלק מהכלל, מצוי בשווי ערך לכל צירוף אחר שנבחר לחוויה ושכולנו ביחד מרכיבים את השלם. אינטראקציות חברתיות מאפשרות גדילה, למידה ויחסי גומלין ברמות שונות  תוך כדי אינטרוספקציה – שבעזרתה אדם יכול לעמוד על הקשר שבין הגירוי והתגובה אצל עצמו מבפנים. הגדלת אפשרויות הביטוי וההתפתחות, רצון ,כוונה חיפוש משמעות, בחירת אפשרויות ההתנסות .

החלק החומרי בעולמנו נועד ליצור ולתחזק את הרמה האנרגטית, המאפשרת את היווצרות הרמות השונות הקיימות באדם. באבולוציה של היצורים החיים קדמה הופעת התנהגות לא רצונית ולא מודעת להתנהגות רצונית ומודעת.בהתנהגות שאינה רצונית ואינה מודעת קיימת יכולת מועטה ואיטית לשינוי, זאת לעומת התנהגות רצונית ויזומה המאפשר שינוי מהיר והנהגת המציאות. ליכולת רצונית זו יש ערך הסתגלותי רב, בעיקר נוכח קשיים בלתי צפויים ושינוים פתאומיים. האדם חסר המודעות תופס את עצמו כאובייקט בין אובייקטים. הוא איבד את תחושת האחדות הבלתי אמצעית עם הטבע ונעשה מודע לזמן החולף ולמותו שלו.

ברמת התפתחות הרוח קיימים שני סוגי תודעה:

תודעת הישרדות/תודעת הנבדלות – תפיסה עצמנו כישות ומהות נפרדת – אני היחיד, הבודד, מול כל האחרים וכל העולם, וככזה עלי להילחם על מקומי בעולם ועל חלקי במשאבים המוגבלים שלו. זו היא תודעה שורדת אשר עושה הכל ע"מ לא למות. הרובד הרגשי, מטלטל ממציאות אחת לשנייה. בתודעה שורדת האדם נשען על אמונה המניחה שאם ימגן את עצמו, יאגור חפצים, ידע בוודאות לאן נפנה בכל רגע נתון של זמן, ידע מי האויב ובמי אפשר לבטוח וימצא דרך לחיות בוודאות בכל רגע בחיים, אזי יוכל לשלוט על המציאות שלו. האדם תלוי בכוח חיצוני לבטחון שלו. נוצר נתק בחיבור לפנים, לרצון הנשמה המתבטא כתחושה של אובדן הדרך, הגורם לאיבוד הקשר למקום הפנימי, כך שבחוויה הפנימית נחווה כחסר מקום, כמבוטל וחסר נוכחות. תחושות אלו מגבירות את האחיזה בביטחונות חיצוניים.התוצאה היא ניסיון לבלוט על מנת להשיג אישורים מהסובב שיאשר לאני המנותק את הנמצאות שלו מאחר ואינו מרגיש שיש לו מקום בעולם ,מה שמעצים את התלות והאחיזה בסביבה וניסיונות להשגת הרגשה שהוא חי, קיים ונוכח, להיות בתחושה שיש לו מקום. בכך הוא חוטא לעצמו ולערבות ההדדית כשאינו אחראי על חלקו בהתפתחות הכללית.

כל זמן שתפיסת האני שאין לו מקום, הוא צריך לייצר מציאות של נמצאות. ככל שנסכים להיות במקום של פחד ואי ודאות, נוכל להרחיב את הגבולות של הדפוסים המגבילים שלנו ונוכל להגדיל ולהרחיב את מקומנו בעולם .

תודעת חיים /תודעת האחדות– אני קיים בו-זמנית גם כישות נפרדת הדואגת לעצמה וגם ובעיקר אני הווה וחווה את עצמי כביטוי של הכלל והשלם ובאחדות עם כל הקיים, ללא כל הפרדה.השפע הוא אינסופי ולכן הכל אפשרי.

האדם מחובר לרצון הפנימי העמוק של הנשמה, להיות, לכוח ההנעה האינסטינקטיבי הנובע מידיעה פנימית העולה ומתגלה מתוך הנביעה פנימית ברגעים שקטים ומלווה בכיווניות של תנועה עם שמחת הבריאה והיצירה. ממקום של הנביעה הפנימית האדם לא זקוק לאישור מהסביבה. האדם חי את עצמו, יודע דרך, חדור באמון בעצמו ובתהליך ולא נרתע גם אם הסביבה לא תומכת או מאשרת, כיוון שאינו זקוק לה.המקום, נבנה בתוכו, הוא נשען על הרוח הפנימית ולא על פתרונות חיצוניים ולכן אינו במרוץ של התמלאות מהסביבה (החפצה) כלומר, אישור מאנשים או אגירת חפצים.

בתודעה חיים הרצון הוא הכוח המניע (!). האדם מונע ע"י הרצון, הבחירה, הכוח, יכולת המימוש והאחריות לברר כל יום ביומו איך לחיות את החיים. האחריות  להפיח חיים מצויה בידי האדם.

המעבר מתודעה שורדת לתודעת החיים הוא מעבר מובחן. מהלך של רצון ואחריות. מעבר זה נובע מההבנה העמוקה שאדם אומר לעצמו איך הוא רוצה לחיות! .האדם ישר עם רצונו ועם עצמו. מסכים לראות ולזהות רצון.  לאדם השרוי בתודעת חיים ישנה מוכנות להתנסות ולסמוך על מרחב הנס. השהייה בתודעה זו דורשת אומץ ורוח עזה- בטחון בעצמיות וביקום, בטחון שנשען על הרוח. יצירת החיים יושבת על רצון והפחת חיים.