הדואליות גוזרת עלינו לחיות בעולם של ניגודים.

רעיון הבחירה מופיע בהבלטה בפרשת ניצבים שבה נאמר: "ראה, נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע … העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". כדי שתהיה בחירה, יש צורך בשתי דרכים, כדי שהאדם יוכל לבחור את דרכו בבחירה חופשית.

העולם על-פי הפיזיקה הקלאסית: אובייקטיבי – בלתי תלוי בצופה, צפוי ועל-כן קבוע וידוע מראש.   העולם על-פי הקוונטים: תפקיד הצופה פתוח כל הזמן ולכן דינמי, סובייקטיבי, משתנה. תורת הקוונטים מציגה את הרעיון בדבר השפעת הצופה על אותה מציאות. מחזירה את האחריות לידיו של האדם להיותו שותף פעיל ביצירת המציאות שלו.

בחירה היא מיסודות החיים בעולם החומר. ללא הרף מוצגות בפנינו אפשרויות בחירה, "צמתים בדרך" המובילים למקומות שונים. הבחירה מתקיימת כבר מרמת התא בו מתאפשרת בחירה באחת מהתוכניות האפשריות הקיימות בו.

הדואליות היא זו שגוזרת  עלינו לחיות בעולם של ניגודים. מאלצת אותנו לבחור מצב, מהמצבים המתאפשרים. בחירה היא גם לבחור בזווית הראייה שלנו על החיים. מצומצמת או רחבה, פסימית או אופטימית, עצובה או שמחה… ניצבים בכל רגע בין אפשרויות המובילות למסלולים שונים.

"החלטות גורליות" נקבעות בגרעין התא/האדם- במרכז המידע של התא/האדם. תנועה רצופה של קבלת החלטות. רוב הזמן אנו לא מודעים לבחירה ומצויים במצב של טייס אוטומטי. תהליך ההתחדשות התאי מלווה בתהליך המוות התאי, כי המוות הוא חלק מהחיים. ודווקא התוכנית להפסקת המשך החיים בצורה שאינה משרתת את האורגניזם – תכנית המוות התאי המתוכנן -האפופטוזיס , מאפשרת קיום נכון יותר. שם התוכנית נגזר מהמילה היוונית אפופטוזיס שפרושה נשירה או שלכת. לתת לעלה לנשור מהעץ אחרי שסיים את תפקידו. התוכנית מלווה תהליכי התחדשות בתא כמו: היעלמות זנבו של הראשן במהלך הגלגול בצפרדע, נשירת תאים של רירית המעי, עדשת העין נוצרת מתאים מתאבדים המתמלאים בקריסטלין, סילוק "קרומי השחייה" בין אצבעות העובר, נשירת רירית הרחם בזמן מחזור הווסת.תהליך ההתאבדות התאי הוא הביטוי הביוכימי לתהליך סיום פנימי מתוכנן שאינו משרת את המשכיות תהליכי החיים כמו שהם על מנת לאפשר התפתחות. בהקבלה, ניתן להסתכל עליה כתוכנית חשובה בתהליכים פנימיים שאינם משרתים את מסע הנשמה.סוף להתנהלות לפי דפוס התנהגותי שאינו משרת את מקומנו הנוכחי,  או הליכה ממקום באופן פיזי כשהמקום אינו משרת את הצמיחה של הנשמה. "על כל דרך שנסגרת בפניך, דלת חדשה נפתחת", ומאפשרת המצאות במקום חדש נכון יותר.
רעיון הבחירה מחייב  בחירה מ-2 אפשרויות לפחות. בכל בחירה עלינו לשקול תועלת/ סיכוי מול סיכון . לכל מצב בו נדרשת החלטה. הבחירה ממקום בוגר תמיד ילווה באחריות לתוצאה האפשרית, מה שמחייב בחינה מדוקדקת של המצב עם הקשבה לרצון הפנימי העמוק – לקול הנשמה, המתקיים תמיד אך ממוסך פעמים רבות ע"י הפחד.

אנו חיים בעולם של צמתי החלטה. ונשאלת השאלה האם העולם פתוח – לא קבוע מראש  ואנחנו יכולים להיות שותפים ליצירת המציאות העתידית שלנו ? האם יש לנו רצון חופשי – האם באפשרותנו לזהות את הרצון הפנימי העמוק שלנו, להיעזר בו על מנת לקבוע איך יתפתח העולם שלנו. שאלת הרצון מול הגורל. מהו הרצון? הרצון הוא הכלי של הרוח החופשית, הכוח החי המניע אותה, העולה מתוך נביעה פנימית. מתקיים כל הזמן אך לא תמיד נגיש. עולה מתוך בהירות כשמתקיים שקט. כפי שאמר רבי עקיבא: "הכל צפוי והרשות נתונה?".

ממחקרים של Benjamin Libet העןסקים בשאלה האם יש לנו רצון חופשי ? נבדק הקשר בין פעילות עצבית, הרצון לעשות פעולה והפעולה. נמצא שיש תנועה במוח באופן לא מודע הרבה לפני שאנחנו חושבים שאנחנו מקבלים את ההחלטה על הפעולה. החלטות נהיות מודעות כ- 200ms  לפני שנעשית תנועה מודעת. הממצא המעניין מאוד הוא ש -300ms קודם לכן, לפני ההחלטה המודעת, המוח הבחין והתחיל להכין עצמו לתנועה. המסקנות שהוסקו היו: א.המודעות לקבלת ההחלטה היא תוצאה של התהליך המוחי. ב. פתח לרצון החופשי – זמן להטיל וטו על ההחלטה. ונשאלת השאלה מי מחליט. מאחר וההחלטה נעשית עוד לפני שההבנה והעיבוד מגיעים לקליפת המוח. קליפת המוח האנושית היא מוקד החשיבה המודעת במוח, והיא מטפלת בפעולות קוגניטיביות גבוהות כמו שפה וקבלת החלטות. אחראית על עיבוד המידע שמגיע אליה מהחושים, וכן על שליחת פקודות מוטוריות לשרירי השלד. מי מחליט? מהניסוי נראה שיש תהליך מוחי המתרחש לפני שההכרה שלנו הבחינה בו שכבר יוצר פוטנציאל פעולה פנימי. מיהו מקבל ההחלטה הפנימי שלנו? האם הוא קשור למה שאנו מכנים אינטואיציה? אם נהיה קשובים לקול הפנימי היודע הזה? האם זו הנשמה שמחליטה?. שאלות אלה עולות כשאנו מנסים להתכוונן לדיוק ולכיול הפנימי שלנו. להיות קשובים לרצון הנשמה -הרוח המפעמת בתוכנו, ובכך מדויקים במסע שלנו. מדויקים כפי  שנאמר ע"י הסופר דון מיגל רואיס : "החופש האמיתי זהו החופש להיות מי שאנחנו באמת". תוך כדי כך נצבים אנו בצמתי החלטה חשובים למסע שלנו.

בגילוי והחיפוש שלנו אנו מתבקשים להפטר ממסע שאינו משרת אותנו על מנת להמשיך בשמחה ובקלילות.
לדעת שבאחריות שלנו כלולה הבחירה על מה להסתכל, הבחירה בנקודת המבט, הבחירה שלנו להיפגע, הבחירה שלנו אם לעשות צעד…לשנות…. כי בחירותנו והתנהגותנו הם פועל יוצא של אמונות ותפיסות העולם. ההתנהגות שלנו נוטה להתארגן סביב האמונות שלנו. אמונות מעצימות, מאפשרות התפתחות ושינוי ואמונות מגבילות, מחלישות ואינן מאפשרות שינוי…

לחיות זו אמנות ואומנות היא בלתי צפויה. נשאלת השאלה האם אני חי את מראית העין – מרחב האמונות הסביבתיות ועושה הכל על מנת לשרוד, לקבל אישורים מהסובב, לדאוג איך אתפס בעיני אחרים, עבודה קשה ומעייפת או מברר האם אני חי את החיים שלשמם באתי, אחראי לחיי ולמימוש רצוני?