* פוסט זה מפורסם בשנית עקב פריצת האקרים חוזרת ונשנית לאתר שהביאה למחיקתו. עם המנויים על רשימת-התפוצה הסליחה….

ההתנהגות בתודעת חיים שונה מההתנהגות בתודעת ההישרדות בשל אמונות יסוד פנימיות הממקמות אותנו במקום אחר. תודעת הישרדות היא פועל יוצא של האשליית הנפרדות ואלו תודעת חיים היא תודעה הזוכרת אחדות, פועלת מתוך המקום המחובר ולא הנפרד. הבדל גדול, מקומות שונים, כמו של שתי יבשות.

בהתבוננות במהלך הרוחני, למסה הצפופה שהתפזרה בראשית ההתחלות במפץ הגדול שע"מ להגשים את עצמה ולהתפתח, הייתה צריכה לאפשר לפוטנציאל להתממש. בתודעת הישרדות העיסוק הוא בנפרדות, באני היחיד הבודד שצריך לשרוד, אבל בתודעת החיים  כל אחד , אחד יחיד ומיוחד עוזר לכלל ונעזר בכלל על מנת להגיע למלא המיצוי והמימוש האישי של הפוטנציאל הטמון בכל הרכב. נראה שילובים שונים אינסופיים של הרכבים אנרגטיים המתבטאים בעולם החומר במופעים פיזיים חומריים בהתאם להרכב האנרגטי המצוי במהות הפנימית שלהם. מקור כל שילוב שנוצר מהאחדות, בחיבור לשלם, באחד, ומכאן קשר בין כל הברואים והנבראים ויכולת לחוש ולקלוט אחד את השני (נוירוני מראה…).

מהתורות המדעיות של המאה הקודמת השתנה דימוי העולם. הדימוי כמכונה הומר בדימוי של שלם, דינמי, בלתי ניתן לחלוקה, כשחלקיו קשורים זה לזה ביסודם וניתנים להבנה רק כדפוסים בתהליך קוסמי. ומכאן, שהחיים הם התנועה עצמה ולא הגופים המתנועעים. ההשקפה הקוונטית מציעה את מושג ה"שדה" של המציאות אשר מתקיים בין בתוך ובקרב סובייקטים מתקשרים ובו מתרחשות כל האינטראקציות. מקשה אחת, רציפה ומאוחדת המכילה את המגוון האינסופי של התגלמויות והתגשמויות אפשריות, טומנת בחובה פוטנציאל לאינסוף התופעות המגוונות המכילות את היקום .

התבוננות בהתפתחות האבולוציונית מעולם הרוח בבני האדם כישויות רוחניות במסע של התנסות אנושית (דרך הרבדים השונים) תדגיש את המרכז הפנימי (המקום) כישות אנרגטית הקשורה לאחדות ממנה נפרדה על מנת להגשים את עצמה. האדם בתודעה זו מחובר למקום הפנימי העמוק, לכוח ההנעה האינסטינקטיבי הנובע מידיעה פנימית העולה ומתגלה מתוך הנביעה פנימית ברגעים שקטים ומלווה בכיווניות של תנועה עם שמחת הבריאה והיצירה. ממקום של חיבור לנביעה הפנימית האדם לא זקוק לאישור מהסביבה. האדם חי את עצמו, יודע דרך, חדור באמון בעצמו ובתהליך ולא נרתע גם אם הסביבה לא תומכת או מאשרת, כיוון שאינו זקוק לה. המקום, נבנה בתוכו, הוא נשען על הרוח הפנימית מחובר לתשוקה, לחיות,לכוח ההנעה האינסטינקטיבי המאפשר את הביטוי הפנימי שמלווה בשמחה ויצירה בהגשמת הרצון הפנימי.
בתודעת חיים במקום של מפתח זיכרון רחב, הזוכר את המקור האחדותי שלנו , קיימת ידיעה שכל אחד מצוי בחוויית ההגשמה שלו. אין יותר (טוב, שווה או נחשב) אלא יש אחר. שוויון ערך מלא למרות השונות, כל אחד בהגשמה מרבית של השילוב שנבחר. ולכן, אני מכבד ומעצים את האחר ומאפשר ותומך בבחירה ובהגשמה שלו לעבור את המסע שלו של התנסות והגשמה דרך חוויה. כיבוד האחר והצורך שלנו ביחסי גומלין עם האחר הוא גדול מאוד. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שיש עליה בלחץ כרוני ומחלות ובעיות חברתיות לאנשים שלא חווים אינטימיות ושייכות מה שמחדד את הצורך בתחושת השייכות והחיבור הקשורים למקור ההוויה שלנו. בתודעת חיים ערבות הדדית היא המפתח ליחסי גומלין המבוססים על כבוד וקבלת השונות. מכאן שאהבה ביקום בתודעת החיים היא יחסי גומלין וקבלה בין כל הברואים והנבראים.

בתודעת חיים/תודעת האחדות אני יודע שאני קיים בו-זמנית, גם כישות נפרדת הדואגת לעצמה וגם ובעיקר אני הווה וחווה את עצמי כביטוי של הכלל והשלם ובאחדות עם כל הקיים, ללא כל הפרדה. ההישענות היא על בטחון בעצמיות (במקום הפנימי) וביקום, בטחון שנשען על הרוח. חוליה על חוליה ברשותי. האדם אינו זקוק לפיגומים: לביטחונות ולהבטחות. השפע אינסופי, לעולם אינו נגמר ולכן אין פחד והשתתפות במרוץ להשיג אותו שמא לא יישאר. בתודעת החיים הכל אפשרי להגשמה. האדם מברר לעצמו מה נכון לו, מה מדויק עבורו ולא שוקע בתירוצים המונעים ממנו לעשות שינוי. מה שלא מתאים עובר ויתור, שינוי והתאמה למדויק והנכון בכל רגע נתון של זמן. האדם אחראי להזנה שלו, לשובע שלו בכל הרבדים. הרצון הפנימי הוא הכוח המניע !. הרצון, הבחירה, הכוח, יכולת המימוש והאחריות בידי האדם לברר כל יום ביומו איך לחיות את החיים שנועד לחיות, לחולל ניסים (התנסויות) להגשים על כל הרבדים את אותו שילוב יחיד ומיוחד שנבחר להתגשם ולהפיח בו חיים.

הדחף האנושי ההישרדותי למדוד כל פעולה במונחים של כישלון והצלחה מגביל את מרחב התנועה שלנו בחיים, ומונע מאתנו יצירה טבעית. הצלחה בעולם הרוח היא להיענות לחוכמה הפנימית שלנו. ההצלחה היא ביכולתנו להגשים עד תום את הדחפים היצירתיים העמוקים שלנו. דורשת מאתנו לגלות ולבנות איכויות של התמדה, משמעת עצמית, אמון בעצמנו, אומץ והקשבה לרחשי לבנו.

ההתנהגות נוטה להתארגן סביב האמונות שלנו. ולכן אנו אחראים לבחור את אמונותינו ע"מ שהן שישרתו אותנו, ושלא נמצא כמשרתים אותן!. באחריות שלנו לברר האם אנו חיים את מראית העין, את מרחב האמונות הסביבתיות מחפשים אישורים מהסובב, דואגים איך נתפס בעיני האחרים, במירוץ להשגת מה ש"נחשב", מפנים את תשומת הלב לפחד, קושי, עיסוק באחר.
בתודעת החיים האדם מעז להתבונן. לאדם הבנה עמוקה לאייך הוא רוצה לחיות!. מברר: האם אני חי את החיים שלשמם באתי, אחראי לחיי ולממש את רצוני?. האדם ישר עם רצונו ועם עצמו. מסכים לראות, לזהות רצון. שוקל סיכון מול סיכוי! מקשיב למצפן שבתוכו, בביטחון ואימון בעצמיות , סולל נתיבים במפה לא סלולה וסומך על מציאות פנימית המחוללת מציאות חיצונית. המצאות במקום זה אפשרית כשהאדם ישר עם רצונו ועם עצמו, מסכים לראות, ובעקבות זו לעשות מהלך הדורש אומץ הנובע מרוח פנימית עזה.

בתודעת חיים המסע שלנו מתקיים דרך הגשמה והתנסות דרך חוויה. חווית החיים תוך ביטוי מלא ומוכנות להתנסות ולסמוך על מרחב הנס. ההתנסות וההגשמה הם החשובים ולא התוצאה הסופית. השהייה בתודעה זו דורשת אומץ ורוח עזה- בטחון בעצמיות וביקום, בטחון הנשען על הרוח. האדם בורא, מדבר רצון, מחובר לכוונה וליכולת המימוש ומפיח חיים.