* פוסט זה מפורסם בשנית עקב פריצת האקרים חוזרת ונשנית לאתר שהביאה למחיקתו. עם המנויים על רשימת-התפוצה הסליחה….

תודעה הינה "תוכנת היסוד" שלנו, תוצאה של סך כל אמונותינו, ניסיון חיינו, הפרשנויות שלנו ומה שאנו רואים כאפשרי או בלתי אפשרי בחיים ובעבורנו ומתבטאת בכל אחד לפי עולם האמונות והפרשנויות שלו.    ברמת התפתחות קיימים שני סוגי תודעה: תודעת הישרדות (נבדלות) ותודעת חיים (אחדות).

תודעת הישרדות היא התוכנה הבסיסית-"תוכנת היסוד" של קיומנו האנושי והיקומי. התוכנה כוללת את סך כל האמונות והפחדים הקיומיים והפתרונות ההישרדותיים. בבסיס "תוכנת היסוד", תפיסת העצמי כישות ומהות נפרדת – אני היחיד מול האחרים והעולם ועלי להילחם על מקומי בעולם וחלקי במשאביו המוגבלים. התוכנה מוזנת מפחד. פחד משינוי, מהלא נודע, מחוסר וודאות, מכיליון. האדם שמונע מפחד מחפש בטחונות.  לאדם הפוחד, תחושת הסכנה מוחשית ומאיימת, והוא חייב להיות דרוך ומוכן בכל רגע ויעשה כל שביכולתו ע"מ לא למות. ברמת היום יום תפיסה כזו תיצור תחושת איום המתבטאת במתח, דחק, חוסר אמון ,תחרותיות, צמצום והתכווצות. מתוך כך ינבעו פעולות ששואפות לתת לנו חווית ביטחון וקביעות שיתבטאו בצורך למגן את עצמנו, לאגור חפצים וכסף, לדעת בוודאות לאן פנינו מועדות בכל רגע נתון של זמן, לדעת מי האויב ובמי אפשר לבטוח. האשלייה שאם נמצא דרך לחיות בוודאות בכל רגע בחיים אזי נוכל לשלוט על המציאות שלנו. התוצאה, עיסוק בשימור הקיים, באגירה (חפצים, אנשים) והגנה מכל שינוי. הרובד הרגשי, מטלטל ממציאות אחת לשנייה.

הפחד הוא מנגנון הישרדותי מוּלד, חיובי ביסודו, המכין את האדם או את בעל החיים להתמודדות יעילה עם סכנות בסביבתו. הפחד מעורר באדם התנהגויות של בריחה או מלחמה(fight or flight)  היעילות להתמודדות עם מצבי סכנה אבל גם מצב של חוסר יכולת להתמודדות ,הגורם לקפיאהfreeze) ) ולא מאפשר תזוזה והתפתחות.

נראה שנטייתם של אבותינו הקדמונים לפחֵד עברה אלינו גנטית במהלך האבולוציה. מכיוון שמדובר במנגנון הישרדותי קדום וחיוני, המוח שלנו מתקשה להבחין בין המצב הפיזי, רגשי, האינטלקטואלי או החברתי ואינו ממהר לשחרר את האדם מהחרדות ומהפחדים המלווים אותו. לאדם הפוחד, תחושת הסכנה מוחשית ומאיימת, והוא חייב להיות דרוך ומוכן בכל רגע. היתרונות שבתוכנה זו מתבטאים בתגובה מהירה לאיום, יעילות בפעולות ובתפקוד היום-יומי ובהרגשה של מוכר ובטוח, תחושמ שליטה המאפשרת רגיעה ונינוחות. מגבלותיה קשורות לפעילותה כאוטומט. המידע המוערך כמסוכן מסומן בערכיות רגשית עוד לפני שהתפיסה החושית מגיעה להכרה המודעת, מרכזי האזעקה במוח מופעלים בצורה אוטומטית, מכינים מידית למנוסה או מלחמה הרבה לפני שקליפת המוח מבינה מה מהות האיום. התהליך מהיר ואוטומטי היוצר חריטה עמוקה ואיננו מאפשר צמיחה וגדילה פנימיים.

התגובה האינסטינקטיבית לאיום נקבעת על פי כל מה שהאדם רואה כמאיים על האמונה/התפיסה שלו. בכל רובד קיימות אמונות ותפיסות הקשורות אליו. ישנם פחדים מרכזיים הנובעים מזיכרון קולקטיבי מהטראומה של הפרדות מהאחדות. התבוננות על המקור לפחדים אלו תיקח אותנו לראשית ההתחלות, לפני המפץ הגדול, למצב שבו אחדות הרמונית, מסה צפופה בעלת כוח אדיר שע"מ להגשים את עצמה ולהתפתח הייתה צריכה לשקף את עצמה החוצה להתפצל לרסיסי אנרגיה המהווים פוטנציאל להתנסויות ומימוש. בהפרדות מהאחדות צומצמה נקודת המבט ולכן התקבעו אמונות התומכות בנפרדות. תחושות פחד, מחסור, ההתרכזות בעצמי וההתנהגויות הנגזרות מהן הנובעות מאשליה שאנו נפרדים מהאחד(האחדות). פחדים שלוו את ההפרדות הנוגעים לרובד הרגשי/רוחני שלנו. פחדים אלה הוטבעו בתודעה הקולקטיבית והם ממשיכים לנהל אותנו ומפקיעים את הכוח מרובנו לחיות את חיינו כמו שהיו רוצים. לדוגמא: דוגמאות אפשריות לתוצאה של תהליך הפיכתו של הפרט לעצמאי, יכול היה לעלות פחד מפרידה ושינוי, תחושת נטישה, הרגשה שאני לבד ובודד, נזרקתי ממקום של אחדות ומוגנות ואעשה הכל כדי לקבל את זה בחזרה. אני חייב להרגיש נאהב, רצוי ושייך, כשנזרקתי לבד עלה בי פחד להיות עצמאי… האם אשרוד, איך אשרוד? מלווה בהרגשה ש"העולם איננו מקום בטוח" ויש צורך להיאחז במקום שיספק ביטחון, וודאות, מוכר וידוע. משום שהמקום שהכרנו הוא היחיד הבטוח והמקום החדש הלא מוכר והלא ידוע, לא רק שאינו בטוח, אולי גם מסוכן והאם אעמוד במסע? האם כוחותיי יעמדו לי במשימת ההגשמה? בפחד כזה יכולה לעלות תחושה של ייאוש, חוסר ביטחון אפסות, תחושת איבוד כיוון . "איך אעמוד במשימות? איך אממש את עצמי? אני לא יכול לבד, אני לא מספיק"….

הפחד שלא להיות נאהב ואהוב מביא אדם למצב של ריצוי אחרים גם במצבים הגורמים לו חוסר נוחות. פחד מחוסר שייכות מביא אדם לוותר על רצונותיו האוטנטיים רק כדי להיות שייך, לוותר על חלומותיו אם אינם מתקבלים ע"י סביבתו, מה שיביא במקרים רבים לאיבוד משמעות, תחושת חוסר אונים ופספוס בחיים, איבוד שמחת החיים ומצבי דכאון. הלחץ המתמשך גורם להפרשה מתמשכת של הורמוני סטרס המחלישים את מערכת החיסון, החלשת הגוף והנפש מגבירה את חוסר האיזון ויצירת מחלה.                   אדם המאמין באמת שהוא נפרד מהאחרים מתרכז בעצמו וממקד תשומת הלב שלו ב"עצמי" שלו. עושה הכל על מנת לא למות, לשמור על הדימוי עצמי (הזהות) המולבש ומכסה את המהות והופך לדבר המרכזי המחייב הגנה בכל מחיר על מנת לשרוד.

אבל תהליכים בטבע מתקיימים תוך שינוי וחידוש מתמיד ומתבטאים בגדילה, התפתחות ומוות. נשאלת השאלה מדוע איננו יכולים לקבל את השינויים כהזדמנויות להתחלות חדשות?.

הדחף האנושי ההישרדותי למדוד כל פעולה במונחים של כישלון והצלחה מגביל את מרחב התנועה שלנו בחיים ומונע מאתנו יצירה טבעית. ההצלחה בתודעה הישרדותית נמדדת בחומר. כמה כסף ורכוש הצלחנו לאגור, כמה אנחנו מקובלים ורצויים בעיניהם וכמה רכשנו מה שנחשב בעיני אחרים, ואנו מפחדים להביע את עצמנו מחשש לדחייה ולחוסר שייכות אם רצוננו לא יהיה מקובל בסטנדרטים החברתיים. אנו מפקיעים כוח מעצמנו ומאפשרים לאחרים הנחשבים בעיננו להחליט על ההתנהלות בחיינו, ושכחנו, שכחנו שבאנו למסע של הגשמה והתנסות דרך חוויה ושעל כל אחד מאתנו לחוות את חייו בדרך המיוחדת שלו על מנת להגשים את השילוב האנרגטי המיוחד שלו כאחד יחיד ומיוחד, לחיות באומץ את עצמו ולבטא את הייחודיות שלו. אנו נשארים במקומות עבודה שלא מצמיחים אותנו ומפחדים לעזוב, אנו נשארים בזוגיות שאינה אוהבת ומצמיחה, מאמללים אחד את השני מחפשים פתרונות זמניים להישרדות ואיננו חיים את האוטנטיות שלנו ולא מתחברים לעוצמות ולרצון שלנו וממשיכים לרצות את האחרים מהפחד שלא יאהבו אותנו. אנו כלואים בתפיסות לגבי עצמנו ומסרבים להבין ולקבל שכל תפיסה כזו היא מסיכה/לבוש שעטינו על עצמנו, ושבכל רגע נוכל להסיר אותה וללבוש אחת אחרת, כך סתם, כדי לשחק.

מאוד נוח במקום שלא מחייב להזיז דבר, אנו מעדיפים להתלונן עליו מבוקר עד ערב במקום להפוך את המקום התבוני לעשיה לזוז אפילו במקום של מודעות אישית לאומית ולחצות את הרוביקון הרגשי הרוחני- זאת העבודה!.

כל חברה מורכבת מפרטים. לרוב הפרטים בתודעה הישרדותית מפתח זיכרון קטן. ולכן אנו עדים להתנהגויות הישרדותיות שמאפיינות את החברה שלנו, במצב שכל פרט דואג לעצמו או לקבוצה עניין בסביבתו. שכחנו שמקורנו מאחדות. שכל אחד בא למסע של הגשמה שלו, שכל אחד מאתנו הוא אחד יחיד ומיוחד אבל חלק מהביחד ושכחנו את הערבות ההדדית וכבוד לדרך של כל אחד אחר. ואנו עסוקים בהישרדות האישית באגירה לביטחון, בשליטה. ההצלחה אצלנו מתבטאת בכמה השגנו יחסית לאחרים ואנו לא בוחלים בשום אמצעי להשיג תנאים ורכוש יותר טובים ונחשבים. אנו מתחרים אחד בשני הכל להשיג משהו שנראה טוב יותר, אנו משווים ומשכנעים את עצמנו שאנו יותר טובים מהאחרים ושכחנו. שכחנו שאף אחד מאתנו הוא לא יותר או פחות אלא אחרת. שכחנו את המקור, את האחדות. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים שהפרטים בכל חברה נהנים משפע ובריאות מייטיבה כאשר הפרטים בה דואגים באמת אחד לשני. באהבה, בחמלה, בכבוד ובעזרה הדדית. האם לא היגיע לצאת מתודעת ההישרדות ולעבור לתודעת החיים?