בילדותי היה משחק מקרטון שבו היו דמויות מרכזיות כמו אישה, גבר, ילד ילדה ואליהן היו מצורפים דפים שהכילו פרטי לבוש שונים שכללו בגדים, נעליים, תיקים ואביזרים שונים. כל פעם לקחנו דמות הלבשנו אותה כראות עיננו ושחקנו עם הדמות שנוצרה. יכולנו לבחור לממש דמות כאוות נפשנו וגם לבנות את יחסי הגומלין בין הדמות עם הדמויות האחרות שנבחרו ברגע נתון של זמן כך שהתאפשר לנו לחוות יחסי גומלין בתוכנו ועם הסובב. אפשרנו לכל דמות להיות בעלת ביטוי כפי שתפסנו אותה בתוכנו ללא כל שיפוטיות ובקורת ופשוט זרמנו עם הדמות.
ועולה השאלה למה בחיינו אנו לא מסוגלים להסתכל כך על החיים?. למה אנחנו לא יכולים לדמות את החיים למגרש משחקים שבו אנו יכולים לבחור את הדמות המשחקת, לבחור לממש כל פעם אפשרות ביטוי של הדמות משפע האפשרויות הקימות בה ולהתנסות בחוויית המשחק ברגע נתון של זמן. חווית משחק המתקיימת בידיעה שיש לנו אפשרות לבחור באיזה משחק לשחק ועם מי. אנחנו לא נעלבים אם מישהו לא רוצה לשחק איתנו ונוכל לבחור אחרת משפע האפשרויות האחרות. הסתכלות זו על החיים כשאנחנו השחקנים, מאפשרת לדמיין כל פוטנציאל המבקש להתממש דרך ארון המלבושים שאנו יכולים לעטות על עצמנו מידי פעם. מאפשרת להגדיל את מגוון התפקידים ולהתנסות כשחקנים בהצגה בגילום תפקידים שונים. כל תפקיד מכיל את האמונות, הציפיות והתקוות המשויכים לכל דמות נבחרת, כשלכל דמות יש טווח ביטויים אפשריים שמימושם תלוי במצב ההתפתחות של הדמות ובתנאי הסביבה.
טבע החיים מאופיין בשינוי וחידוש מתמיד ולכן נדרשת ניעה והתאמה מתמדת למצבי החיים המשתנים. אנו פוגשים מצבים המאלצים אותנו להתמודד עם התפיסות העצמיות המשתקפות בתגובות שלנו לאירועי החיים השונים. המצבים מאמתים אותנו עם התפיסות העצמיות שלנו לגבי עצמנו והתפקוד החברתי שלנו, מה שמאפשר לנו להרחיב את גבולות התפיסות העצמיות שלנו ולהגדיל את חוויות ההתנסות והלמידה. ככל שאנחנו מתפתחים ומחפשים משמעות לקיומנו עולות שאלות כמו מהם החיים ומהם החיים הראויים לחיותם. שאלות אלו צצות בעיקר בעקבות אירועים המאלצים אותנו ליציאה מאזור הנוחות, האזור המוכר והידוע שפעמים רבות משאיר אותנו לדשדש במקום, במקומות האחיזה שלנו.
הצלחה בסטנדרטים האנושיים מדברת על הישגים, ניצחונות, על עליונות, על מעמד, על טוב יותר וחשוב יותר, על מה נחשב יותר. הרצון להשיגם שם אותנו בתחרות מתמדת. קריטריונים להצלחה שהעמידה בהם לא מאפשרת לזרימה הטבעית של נשמה/תודעה בגוף ומסיטה אותה מהדרך המדויקת לה . הסטה ,שבמקרים רבים גובה מחירים המתבטאים בגוף הפיזי כמחלות, בחוסר משמעות דיכאונות ועוד. חלק מהמפגשים עם המלבושים השונים של הדמויות מאפשרים חשיפה למצבי הוויה שבחלקם נחשבים כשונים מהנורמה המקובלת או שאינם נחשבים הצלחה לפי הסטנדרטים של עולם החומר. ההתמודדות עם מצבים אלו יכולה להיות קשה הן בשל ההתנהלות וההתמודדות הפיזית ישירות ביום-יום, אבל בעיקר בשל ניפוץ החלומות והציפיות, התקוות והכמיהות שלנו של איך הדברים צריכים להיות לפי התפיסות העצמיות שלנו, איך אנו נראים ונתפסים על ידי האחר בעיקר ההתאמה שלהם למה שאנחנו חושבים על עצמנו, ואיך אנו רוצים שאחרים יראו אותנו. תפיסות הקשורות לאשמה או בושה או חוסר תקווה במצבי תלות תמידיים. מצבים שהופכים את ההווה שלנו מקצה לקצה ובדרך כלל נוגעים לכל שטחי החיים שלנו.
החוויה האנושית נחווית דרך ארבעה רבדים. ארבעה חלונות הסתכלות על החיים (החלון הרוחני, המנטלי, הרגשי והפיזי) המאפשרים הזנה רב רובדית, הזנה המאפשרת מיצוי ומימוש של הנשמה בגוף הפיזי. למידה וחווית ההתנסות של הפוטנציאל בגוף הפיזי יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות לפי צורך הלמידה ולכן ההתנסויות בגוף הפיזי יכולות להיות מאוד לא פשוטות גם לנשמה (הפוטנציאל הייחודי המבקש להתממש) החווה את ההתנסות בגוף הפיזי וגם לסביבתה. לפעמים הבחירה שלנו ללמידה מחייבת ההתנסות ממוקדת בחלון מסוים. בחירה כזו היא בד"כ בעלת ביטוי פיזי שונה מהנורמה . בחירה כזו מאפשרת לנשמה המתנסה ולסובבים אותה להתנסות בלמידה דרך חוויה והתנסות שהתאפשרה הודות להקצנה, אשר בתנאים אחרים לא הייתה מתאפשרת. התנסות זו קשורה לקבלה והכלה של הסובב בעיקר של השונה/האחר ממך, לנתינה ואהבה ללא תנאי, בהבנת הערבות ההדדית, להבנה שכולנו עוזרים ונעזרים ושכל בחירה בהתנסות מסוימת היא שוות ערך ללא כל קשר לביטוי הפיזי שהיא בחרה להתממש דרכו.
מצבי נכות באחד הרבדים יכולים להיבחר על מנת שתתאפשרלמידה הקשורה לאמונות ותפיסות ברבדים השונים. למידה זו יכולה להיות דרך התנסות וחוויה המתבטא גם דרך דרגות שונות של נכות שכלית, דמנציה, נכות פיזית קשה לפעמים פתאומית. מתבטא גם במצבי הפרת איזון המתבטאים במחלות שונות חלקם קשות להתמודדות יומיומית כמו במצבי חולי כרוני, חולשה או הפרעה "פונקציונאלית" במערכת מסוימת אבל גם במצבים ביטוי הנחשבים חריגים ותלויים בתרבות, בזמן ומקום כמו מצבי אינטרסקס,מחלות נפש, לידת ילד עם נכויות מנטליות שונות ועוד.
אנו בחברה המערבית מאדירים במיוחד את החלון המנטלי בעל החשיבה המתמטית, מקור לחכמה, לידיעה אנליטית, להסקת מסקנות, להישגיות, לתחרות שמאגד את ההישגים שלנו את הכישרון המיוחד את ההתמקדות בהערצה והמיוחדות של הפרט ושוכחים שהחלון הזה קשור גם לאכזריות, ולחוסר התחשבות, לתחרותיות, לשיפוטיות ואגוצנטריות. כאשר אנו חווים נכות מנטלית, אפשר לבחור לראותה כהתנסות דרך חלון מנטלי מעומעם – כאפשרות להתנסות דרך החלון הרגשי המאפשר קבלה והכלה ללא שפיטה, ללא השוואה, ללא בקורת, ללא כעס, ללא אכזריות, ללא תכנון, ללא שליטה.
כששאלתי את עצמי על החיים הראויים לחיותם עלה בדעתי שיש נשמות המתממשות בגוף פיזי שהיו זקוקים לעמעום החלון המנטלי כך שתתאפשר חוויית הלמידה שלהם את העולם הרגשי. בחירה קיצונית במצב בו העולם הרגשי לא הצליח לאפשר לעצמו להזדקק לעזרת אחרים ולקבלה של הסובב, לחמלה ואהבה ללא תנאי. במצבים כאלו ניתן לתפוס את הביטוי הפיזי כחלק מהלמידה ההתפתחותית שלנו. למידה כשלא הצלחנו בדרך אחרת להכיל ולקבל את האחר ללא שפיטה, בקורת,זלזול או ציפייה ואפשור חווית אהבה, נתינה וקבלה ללא תנאי.
כשהחיים הם התנועה עצמה ולא הגופים המתנועעים במרחב, המבט שלנו על החיים מתמקד בשדות האנרגיה המתהווים בכל צירוף ייחודי וביחסי הגומלין ביניהם. בהתנסויות וביחסי הגומלין במצבים השונים . כשהחיים הם התנועה עצמה אנו שותפים למסע ההתפתחותי. מסע שיש בו שוויון ערך לכל דמות במסע. שוויון הערך מאפשר להגדיל את ההתנסויות ויחסי הגומלין של הפוטנציאלים לנוכח מצבים המאפשרים בחינה מחודשת ותגובה חדשה של המשתתפים כחברים וכשותפים למסע ההתפתחותי . מאחר וכולנו מאותו המקור עוזרים ונעזרים לחברים במסע התפתחותי. אנו מתנסים בהרחבת גבולות הידע והקבלה שלנו בהתמודדות עם המופעים השונים במציאות שלנו. כך, מחפשים פתרונות יצירתיים להתמודדות, מרחיבים את גבולות התפיסה שלנו והאופציות המאפשרות חוויה ויחסי גומלין. כי בבסיס כל אחד מאתנו מצוי הפוטנציאל (הישות הרוחנית) המנסה להתממש דרך התנסויותיו .