מידע המתקבל מתורת הקוונטים אנו למדים  שאין "תמונה האמיתית" יחידה של המציאות, אלא נקודת מבט מתאימה בכל רגע. הצופה בוחר נקודת מבט המהווה חלק מיצירת המציאות שלו.

ההבנה העמוקה אודות טבען של התופעות בעולם עלתה כבר במאה השישית לפני הספירה על ידי הפילוסוף היווני הרקליטוס ,מדגישה את השינוי כאלמנט מרכזי של המציאות, ואת האחדות הקיימת בין הניגודים. האמירה המפורסמת שלו "הכל זורם".העולם מצוי בתנועה מתמדת, ואין רגע שדומה למשנהו. הניגודים קיימים בו זמנית ואין לתפוס את הדבר הפרטי, אלא בקשר לניגודו. האחדות עולה מתוך ריבוי התופעות המנוגדות וההרמוניה מתהווה בגלל הניגודים המצויים בדינמיקה מתמדת של תנועה ושינוי. העולם מורכב מניגודים, הקיימים בו זמנית זה לצד זה. היקום הוא אנרגיה אחת הרמונית ומאוחדת שנמצאת מעל לניגודים – אחדות הניגודים. חווית הצופה והחווה נגזרת מהדואליות, מהניגוד בין שני הקצוות. בתחום התת-אטומי, ה"צופה" וה"חווה" יוצרים שלם בלתי-נפרד. ההבדלה בין השניים הכרחית על מנת שתהיה התבוננות כלשהיא, ההבדלה היא שרירותית. השקפת העולם הקוונטית דורשת את ההכרה החיונית בכך שהצופה והחווה הינם בלתי מופרדים. בפיסיקה המודרנית, הומר דימוי העולם כמכונה והחומר בבסיסי המציאות, בהשקפה של שלם, דינאמי, שלא ניתן לחלוקה. שדות אנרגיה רציפים החליפו את החומר כתכונה בסיסית של המציאות אשר חלקיו ביסודם קשורים זה לזה וניתנים להבנה רק כדפוסים בתהליך קוסמי. ע"פ התפיסות החדשות, היקום דומה לאורגניזם חי כששינוי וחידוש מתמיד מאפיינים אותו. בתוך התנועה המתהווה בכל רגע נתון של זמן מצוי הצופה/חווה. הצופה כמהות פסיבית, קולטת, סופגת ומעבדת, המשקיף על העולם וקולט אותו ובמהלכו גם משנה את התדר ונע לביטוי המנוגד-לחווה בתהליך, כמהות אקטיבית בתהליך, תוך השתתפות בו ובכך שותפה ביצירת התנועה -המציאות שלה ושוב צופה בתהליך , מדייקת ומכיילת את עצמה וחווה מחדש בתנועה מתמדת.

כשצופה וחווה יחברו להם יחדיו, שיתוף הפעולה המודע ביניהם יאפשר איזון. האיזון מתהווה על תדר נוסף של איזון בין קרבה למרחק המאפשר גם לצופה וגם לחווה לחיות במלוא המרחב שלהם ולבחור היכן האני מעורב או מתערבב לפי הדפוסים הפנימיים. איזון בין הבנה של איפה התופעה הנצפית היא חלק ממני ואני ממנה ואיפה אני מהצד יכול להשקיף עליה. מעורב אבל לא מתערבב. להסתכל עליה,להיות חלק ממנה לרגע על מנת להפעיל חמלה אבל לא להיות ממוסך מהרגשות שעולים לי כשאני לגמרי בתוכה חווה את החוויה ואינני יכול להרחיק אותה ממני ולהיות אובייקטיבי לגביה כצופה.

האימון בקרבה ומרחק בכל רגע נתון של זמן בכל הוויה מתהווה מאפשר להרפות אחיזה. להרפות כמרחב גמישות הגומי, במרחק היכולת של אותו גומי "להתארך". התרחקות ללא אחיזה, מאפשר התרחבות ותשומת לב תוך כיול ודיוק  במרחב המתהווה ושינוי הפרופורציות ואפשרות לניעה מדויקת יותר. מאפשר הבנה שהכול נכון לרגע נתון של זמן. מאפשר קיום של קרבה ומרחק כמרחב גמישות הגומי כ"צופה הווה" – כשמתקיימת מידת הקרבה והמרחק הנכונה, מאפשר את היכולת לשמר פרופורציות ע"י שימוש בחלק המתבונן שלנו בו זמנית בחוויה, לפתח ראייה רחבה ובכך לשחרר את עצמנו ולהתנסות בחוויה וגם לצפות בה. מאפשר להיות ב- 100% בהווה בחוויה בניעה לתנועה הבאה הנוצרת מתוכנו בהתאמה לסובב אותנו.