החיים הם מערכות של יחסי גומלין. זו התרחשות מתמדת של יחסי גומלין מתהווים, יחסי משפיע מושפע של נתינה וקבלה, של זרימה והיענות אינסטינקטיבית והתהוות מתמדת תוך כדי העברת מידע.
מוכרות לנו דוגמות רבות של הדדיות בטבע; יחסי גומלין בין שני יצורים שבהם שני היצורים יוצאים נשכרים. במצב כזה קיימת בדרך כלל תועלת ברורה והכרחית לשני הצדדים. בטבע מוכרים לנו קשרי הדדיות בין צמחים לצמחים, בין צמחים עילאיים לחיידקים, בין צמחים לבעלי-חיים ובין בעלי-חיים לבין בעלי חיים אחרים. אלה יחסי הגומלין שאליה נשאף כשאנחנו במקום של אהבה. מקום בו אנו אוהבים ומכילים את הסובב, מקבלים את בחירותיו של האחר גם אם הם לא לרוחנו ומאפשרים לאחר להיות מה שהוא, כפי שהיינו מצפים מהאחר לקבל אותנו ואת דרכנו ללא שפיטה ובקורת.
משפט אפריקני אומר: " אם אתה רוצה ללכת מהר, לך לבד. אם אתה רוצה ללכת רחוק, לך ביחד". המשפט משקף את ההבנה שמורכבות החיים נוצרת דרך מערכות יחסי-הגומלין. כל פרט בפאזל תורם ונתרם, וביחד נוצרת מורכבות המאפשרת להגיע רמות גבוהות של ביטוי הנוצרת מהשיתוף ההדדי.
האדם משפיע ומושפע מסביבתו, וחלק גדול מקשייו כמו גם מכוחותיו נובעים מאיזון או
מחוסר איזון בין עולמו הפנימי וסביבתו. אין דבר או התרחשות בעולם שהוא בעל קיום עצמי, נפרד וקבוע אלא הכל קורה תוך תלות הדדית. התא/האדם הוא ייצור חברתי. ההדדיות הזו מצויה מהרמה המבנית הבסיסית ביותר של החיים. תא/אדם שלא מקבל סיגנל מהסביבה – מת. תאים/בני האדם כל הזמן יוצרים קשר עם סביבתם. בתא/באדם קיימים מנגנונים שונים ליצירת יחסי גומלין.
האדם הוא מערכת אנרגיה מורכבת רב רובדית המשתנה כל הזמן. תהליכים בו-זמניים של חומר ורוח המתקיימים בהווייתנו הגופנית והרוחנית, משפיעים זה על זה ומצביעים על כיוון ההתפתחות של כל אחד מאתנו, ואנו מצויים בהשפעות גומלין כל אחד עם הסובב אותו ,משפיעים ומושפעים. כמו שנאמר ע"י איינשטין: "עיקר מהותו וערכו של היחיד אינו בזכות היותו יצור מובדל, אלא בזכות היותו חלק מציבור אנושי גדול".
יחסי הגומלין השונים עם הסובב אותנו משקפים לנו את עצמנו. יחסי הדדיות מאפשרים לנו לאהוב ולהעריך את דמותנו המשתקפת כדמות שראויה לאהבה ולכן יחסה לסביבתה אוהב ולבבי. דימוי עצמי חיובי מאפשר לאדם הבנה מציאותית של הנקודות החזקות והחלשות שלו, תוך הנאה מהנקודות החזקות ועבודה על החלשות. תהליכים של גילוי עצמי דינמי ומתמשך, מאפשרים לנו לתת ולקבל בצורה מאוזנת ועם הכרת תודה.
חשיבות עצומה מצויה בהבנה שכל אחד הינו יחיד ומיוחד, שחווה ומתנסה בעולם דרך השילוב הייחודי שלו. עוזר ונעזר. הבנה שכל אחד מאתנו הוא חלק מרקמה עצומה של יחידים מיוחדים המצויים בשוויון ערך מוחלט אחד כלפי השני, וכל אחד מאתנו הגיע לבטא את המורכבות הייחודית לו ולראות איך היא מתבטאת בכל הרבדים . כל אחד מאתנו שחקן במערכת מורכבת הנבנית גם בזכותו.
לאדם, כמו גם לטבע, יש מערכות שונות של נתינה וקבלה- מיחסי ניצול ועד לגדילה וצמיחה. היחסים המיטיבים הם אלה שיש בהם צמיחה הדדית, כשאנו עוזרים ונעזרים וכשכל אחד ממרכיבי המערכת מקבל תמורה שעוזרת לו לגדול. זה היופי בגדילה וצמיחה אמיתית, לעזור ולהיעזר ממקום של אהבה הכלה וקבלה של השונות בתוך עצמך.
קיומו של התא החי מותנה בזרימת אנרגיה. קיים שחלוף מתמיד בין המערכת וסביבתה ע"מ ליצור סדר בתוך עצמה. אין לנו יכולת להתפתח ולגדול לבד. הבנה זו בוטאה היטב ע"י קרל יונג : "כל דבר שמרגיז אותנו באחרים יכול להוביל אותנו להבנת עצמנו", ועוד הוסיף "המפגש בין שתי נפשות דומה למגע בין שני חומרים כימיים, אם יש איזושהי תגובה – ישתנו שניהם" . כך שמערכות היחסים שלנו משקפות וחושפות חלקים גדולים ממהותנו 
שללא הסובב אותנו, לא היו יכולות להשתקף לנו ולאפשר לנו גדילה וצמיחה. כלל יסודי כימי – פיזיקלי אומר: אטום ימסור את האלקטרון שלו רק אם יש בסביבה אטום אחר המעוניין לקבל אלקטרון. אלקטרונים לא נזרקים סתם לחלל, יש הדדיות בטבע. הכלל הזה הכל כך בסיסי נכון גם לחיי היום יום שלנו.
כשאנחנו רוצים לתת האם יש משהו שרוצה לקבל את מה שנרצה לתת? האם הנתינה שלנו מאוזנת, או שרצינו כל כך לתת עד שלא שמנו לב שהנתינה שלנו היא מאוד חד-צדדית? האם אנחנו מאפשרים לאחרים לתת לנו? ואם אנו נמצאים בקשר עם אדם שרק יודע לקבל, מדוע אנחנו עדיין שם?