המדע מתקשה מאוד בהגדרת החיים. לפיכך, אין דרך להגדיר את החיים באמצעות גורם יחיד כלשהו, אלא רק באמצעות מכלול של תכונות. החיים הם מורכבים להפליא, אבל תחילתם בפשטות. המורכבות נוספה ע"י שונות, שכלול והרחבה של אבני היסוד הבסיסיים.

אורגניזם מתאפיין בסדר ומורכבות וברמות ארגון גבוהות. כשמסתכלים על יצורים החווים את תהליכי החיים ברמה המיקרוסקופית: מרמת התא, ועד לאורגניזם השלם, נראה התרחשות של פעילות בלתי פוסקת, תנועה מתמדת. בכל שנייה ובכל תא מתרחשים אלפי תהליכים ברצף – סדר ש"מ ותאום – בתנועה מתמדת. תחלופה מתמדת של חומרים מהסביבה ולסביבה, ומתרחש חידוש מתמיד של מבנה, צורה, חומרים. לכן, החיים מנקודת מבטי והטבע בכללותו – שינוי חידוש מתמיד.

בהסתכלנו על ההתנהלות בטבע, בהתנהלות הנכונה והבריאה: הטבע איננו אוחז בדבר. אין קבעון. מה שלא מזין, מתאים או משרת, משתנה ומותאם למצב הנוכחי. יש מצב של תנועה מתמדת.
עיקרון השינוי מצוי בכל רמה ובכל מערכת- הוויה חדשה מתהווה ונוצרת תוך כדי השינוי המתרחש. כך בהקבלה, באדם חייבות באותה מידה להבחן מחשבות, רגשות ותובנות, בתהליך של בחינה מתמדת. מה שלא מזין, מתאים/משרת- חייב להשתנות . בדיוק כמו שעושה התא על מנת להמשיך את חייו.

מלכתחילה, היכולת לחולל שינוי בחומר היא תכונה בסיסית של החומר שמטרתה לאפשר את המהות הבסיסית ביותר של החיים בכדור הארץ – שינוי ,התמרה ואפשור. היכולת לשינוי מאפשרת היענות אינסטינקטיבית לכל מצב ברגע נתון של זמן. באדם זה כולל את הרבדים השונים הרוחני, המנטלי הרגשי ועד לרובד הפיזי.

אבל במסענו בחיים ,דווקא הפחד משינוי – מהמהות הבסיסית ביותר של החיים, מלווה אותנו כל חיינו, ומשאיר את רובנו בבחירה במקום הנוח. מקום המספק לנו תחושת ביטחון אשליתית במקום במקום הנכון והמדויק לנו בכל מצב. אלא שהאדם נוטה לשכוח את מהות הטבע ונאחז במצבים קיימים, גם כשאינם מיטיבים איתו. אזי האדם מוצא את עצמו חי במציאות קשה מאוד עבורו: בזוגיות שאינה מספקת, בעבודה שאינה מתאימה ושוחקת, במקום שאינו טוב ומיטיב. הפחד לאבד, הפחד להתמודד, הפחד מהעוצמה ב"לחיות רצון פנימי עמוק" וכן הפחד מהסביבה- איך יתקבל וישתייך אם "יחיה רצון"? הם שמניעים את האדם. במקום לשנות ולחדש הוא נאחז בקבוע, בידוע, בנוח. התנהלות כזו יוצרת עצירה והתקבעות, מוצאת כל הצידוקים והתרוצים האפשריים לאי התזוזה. הקבעון אינו מאפשר התפתחות, גדילה וחיבור לרצון הפנימי, לתשוקה הבוערת המחברת לשמחה. שהייה ממושכת במקום כזה מייצרת מצבי אי נחת פנימיים המשפיעים לאורך זמן על בריאותנו. התזוזה ממקום שלא מיטיב, יכולה להיעשות בשני אופנים. הראשון בצורה פיזית: בהליכה מהמקום הגורם אי נחת. הצורה השנייה היא שינוי פנימי, שינוי דפוס אמונה או תפיסה ובחינה מחודשת האם הדפוס זה עדיין משרת אותנו.

ואנו נבחנים בעיקר כשהחלטנו על שינוי פנימי עמוק ונראה לנו שהסביבה מסביב "משתגעת", מתנגדת או "מערימה מכשולים". אז זהו זה, שזו לא הסביבה, אלא אנחנו. המציאות הסביבתית משקפת לנו חלק מהעולם הפנימי שלנו, שבוחן את המחויבות שלנו לעצמנו. ההתנגדות לשינוי – היא הפחד הפנימי, ומכיוון שאנחנו יצרנו אותו, רק אנחנו יכולים למוסס אותו.

בני האדם הם מערכות אנרגטיות דינמיות, שדות אנרגיה. האם חשבתם מה הקשר בין שדות אנרגיה, חסימה והיווצרות מחלה? מה הקשר בין שדות אנרגיה בין היכולת שלנו ליצור את המשמעות בחיינו בין האוטומטים בהתנהלות המחשבה, הטמעת מידע חדש לישן לחדש?

בריאות אינה מצב סטטי אלא תהליך מתמשך של התאמה לדרישות המשתנות של החיים. בריאותנו היא כמו מראה לעולם הפנימי. תהליך הריפוי הוא תהליך של גילוי עצמי דינמי ומתמשך, כשאנו ערים לשינוי המתהווה כל הזמן בתוכנו כשהעולם הפנימי שלנו פוגש כל הזמן את המציאות המשתקפת לנו ושבעזרתה נוכל לדייק ולכייל את עצמנו.
הדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי!. מכאן, שחוסר שינוי והתהוות מחודשת המתאימה לכל רגע נתון של זמן, לא מתאפשרים חיים.
וכאן נשאלת השאלה: האם תהפכו לאנשים ממורמרים החיים בתחושה של חוסר משמעות וחוסר מיצוי? או האם תלכו אחרי לבכם, תדייקו את עצמכם, תאפשרו לעצמכם שינוי ותחיו את הרצון העמוק שלכם – ובכך תחיו את החיים שנועדתם לחיות?